סזורה היא מונח שטבע הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון, כדי לתאר הפסקה או הפרעה בזרימת המחשבה או התקשורת במהלך פגישה בטיפול פסיכואנליטי.
ככלל, ההמשגות של ביון מעלות צורך מהותי לפיו המטפל האנליטי אמור להתמקד במה שאינו ידוע למטפל ולמטופל ולהשתמש באינטואיציה, בחוויות הרגשיות, ברשמים וברגשות שעולים במטפל.
הכיוון הזה מייצג שינוי מהמסלול המסורתי על תהליכי פענוח פסיכואנליטיים של יצירת ייצוגים ("מחשבות").
בעצם ביון משאיר בצד את המושגים הקלאסיים המוכרים באופן מסורתי בפסיכואנליזה, כמו סופר אגו, איד ואגו, למרות שהוא עדיין מתייחס למבנים המנטליים האלה כשהוא מתאר את התפקידים שלהם.
חזרה לסיזורה -
הפרעה כזו בזרימת המחשבות עשויה להתרחש אצל המטפל או אצל המטופל, והיא יכולה להיחווה כרגע של מתח או אי נוחות.
סזורה יכולה ללבוש צורות רבות, כמו שתיקה ארוכה, שינוי בטון הדיבור או שינוי פתאומי בנושא.
הן עשוית להיחוות אחרת על ידי המטפל והמטופל, מה שיכול לעורר רגשות חרדה, תסכול או סקרנות.
ביון האמין כי סזורות יכולות להיות חלק חשוב מהתהליך הפסיכואנליטי, שכן הן עשויות לספק הזדמנות למטפל ולמטופל להרהר ולהפוך שנאמר (או עבר במחשבותיו), זאת במטרה לחקור את המשמעות מאחורי ההפרעה.
הוא סבר כי סזורות יכולות לספק הזדמנות למטפל ולמטופל לחקור את האסוציאציות הלא-מודעות שייתכן שהובילו להפרעה ולהעמיק הבנה פסיכודינמית באשר לבסיס של קונפליקטים רגשיים.
במובן מסוים, ניתן לראות בסזורה רגע של השעיה, שבו כללי התקשורת הרגילים מונחים באופן זמני בצד, וכך מתאפשרת רמה עמוקה יותר של חקר והבנה.
מושג הסזורה של ביון רלוונטי לא רק לטיפול פסיכואנליטי אלא גם לצורות אחרות של תקשורת ודיאלוג.
הוא מדגיש את החשיבות של קשב לרגעים כאלה ושל שימוש בהם כהזדמנויות לשיקוף והבנה מעמיקה יותר בטיפול הנפשי.