מכון טמיר לפסיכותרפיה
לידה כגורם דחק טראומטי
לידה קשורה באופן מסורתי לשמחה, אך היא עלולה להיחוות גם כטראומטית ואף להוביל להפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD, Post-traumatic stress disorder).
בשונה מטריגרים טראומטיים אחרים, לידה ייחודית מכיוון שהיא נקשרת לקונוטציות חיוביות. וכן, בפוסט טראומה בעקבות לידה האם מטפלת בתינוק, אשר מהווה עבורה תזכורת לאירוע הטראומטי ומסבך את תהליך ההחלמה.
הגדרה
פוסט־טראומה בעקבות לידה עשוי לכלול תסמינים כגון: זיכרונות חודרניים, חלומות מטרידים, פלאשבקים של האירוע, מצוקה רגשית, עוררות פיזיולוגית, הימנעות מגירויים הקשורים לטראומה ושינויי מצב רוח.
התפתחות תסמינים של פוסט־טראומה תלויה במידה רבה באופן שבו האישה חוותה את הלידה. המשמעות היא שפוסט־טראומה עשויה להתבטא גם בלידות הנחשבות תקינות, מבחינת משך הלידה וצורת הלידה.
יתרה מזאת, פוסט־טראומה בעקבות לידה יכולה להופיע יחד עם בעיות נפשיות אחרות (תחלואה נלווית), כדוגמת חרדה ודיכאון, מה שמקשה עוד יותר על הרווחה הנפשית של האישה.
שיעורי שכיחות
נשים רבות, עד שליש, תופסות את הלידה כטראומטית. עם זאת, רק חלק קטן מהנשים מפתחות פוסט־טראומה בעקבות הלידה.
מחקרים מראים כי פוסט־טראומה בעקבות לידה משפיעה על כ־4-3% מהנשים, כאשר שיעור זה עולה ל־19-16% עבור נשים הנמצאות בקבוצת סיכון, כמו למשל נשים שחוו לידה שקטה.
גם נשים שלא עומדות בקריטריונים אבחוניים של פוסט־טראומה בעקבות לידה – עלולות לחוות תסמינים קליניים אשר פוגעים משמעותית בתפקודן היום־יומי וברווחתן הנפשית.
פוסט־טראומה בעקבות לידה ודיכאון לאחר לידה
פוסט־טראומה בעקבות לידה מלווה לעיתים קרובות בדיכאון לאחר לידה, ומציב אתגרים אבחוניים וטיפוליים עקב תסמינים חופפים, כדוגמת: עוררות יתר, קהות רגשית, אמונות שליליות ואובדן עניין בפעילויות.
לאור התסמינים החופפים, עלולים לאבחן פוסט־טראומה בעקבות לידה באופן שגוי – כדיכאון, מה שמוביל לטיפול לא הולם בנשים אלו.
למרות השכיחות הגבוהה יותר של דיכאון לאחר לידה (15-10%) בהשוואה לפוסט־טראומה בעקבות לידה (4-3%), חשוב להכיר בפוסט־טראומה כאבחנה פוטנציאלית עבור נשים לאחר לידה. למעשה דיכאון לאחר לידה עשוי להיווצר גם כתוצאה מפוסט־טראומה בעקבות לידה.
גורמי הגנה וסיכון
גורמי הגנה וסיכון ממלאים תפקידים חשובים בהתפתחות פוסט־טראומה בעקבות לידה, ומחייבים תשומת לב במניעה ובטיפול.
מודל הדיאתזה-סטרס (Diathesis-Stress Model) משלב גורמי פגיעות במהלך ההיריון, גורמי סיכון במהלך הלידה וגורמים לאחר הלידה.
גורמי הפגיעות כוללים למשל דיכאון במהלך ההיריון, פחד מלידה, סיבוכי היריון ובעיות נפשיות קודמות.
גורמי הסיכון הקשורים ללידה כוללים לדוגמה חוויית לידה שלילית, לידה מכשירנית, דיסוציאציה ותמיכה רפואית לא מספקת – המשפיעים על האופן שבו האישה תתפוס את הלידה ועל הסבירות לפתח תגובות טראומטיות.
גורמים לאחר הלידה, כדוגמת דיכאון, מתח והתמודדות לקויה – עשויים לנבא תסמיני פוסט־טראומה בעקבות לידה ואת התמשכותם.
בנוסף, ישנו מודל קוגניטיבי המדגיש את תפקידן של הערכות קוגניטיביות שליליות בהתפתחות פוסט־טראומה בעקבות לידה.
לפי מודל זה, הערכות שליליות במהלך הלידה ואחריה – יוצרות תחושה של איום מתמשך, יחד עם זיכרונות טראומטיים מקוטעים ומטרידים.
במקרים שבהם האישה משתמשת באסטרטגיות התמודדות לא מותאמות (כדוגמת הימנעות), הדבר עלול להאריך את תסמיניה באמצעות חיזוק הערכות שליליות והגברת זיכרונות טראומטיים.
השפעה על האם
השפעת פוסט־טראומה בעקבות לידה על אימהות היא עמוקה, וכוללת תסמינים רגשיים מטרידים כגון: פאניקה, חרדה, אבל, כעס, בכי ואף מחשבות אובדניות.
זיכרונות טראומטיים מהלידה עלולים להימשך שנים, ולהוביל לאובדן תחושת הזהות והערך העצמי של האישה, במיוחד ביחס לתפקידה האימהי.
יתרה מזאת, פוסט־טראומה בעקבות לידה קשור לעיתים קרובות לפחד קיצוני מלידה (טוקופוביה), לקשיים במיניות ולהימנעות מטיפול רפואי.
עקב טראומת הלידה, ישנן נשים שיבחרו להימנע מהריונות, ואלו שייכנסו להיריון עלולות לחוות מצוקה רבה.
השפעה על הזוגיות
פוסט־טראומה בעקבות לידה עלולה להשפיע על מערכות יחסים זוגיות, למשל במצבים שבהם נשים מאשימות את בני זוגן בחוויה הטראומטית.
בנוסף, מחקרים שנערכו בקרב נשים עם פוסט־טראומה בעקבות לידה מראים כי חלה ירידה בשביעות הרצון מהזוגיות במהלך השנתיים שלאחר הלידה.
השפעה על הילד
התמודדות נשים עם פוסט־טראומה בעקבות לידה עלולה להשפיע על ילדיהן. שכן, ייתכן כי תפקודן ייפגע ושהן יתקשו לווסת רגש – דבר שיפגע בהתפתחות הילד מבחינה התנהגותית, רגשית, חברתית וקוגניטיבית.
כמו כן, פוסט־טראומה בעקבות לידה עלול לפגוע ביחסי אם-תינוק. שכן, התינוק יכול לשמש עבור האם תזכורת מטרידה לחווייתה הטראומטית, ולהקשות על יצירת קשרים רגשיים חזקים עימו. בפרט, ניתוק רגשי (תסמין של פוסט־טראומה) עשוי להקשות על האם להביע חיבה כלפי התינוק.
בהקשר זה, מחקרים מצאו קשר בין פוסט־טראומה בעקבות לידה לבין ירידה בשיעורי הנקה, וייתכן שזה נובע מתוך ניסיונות האם למנוע חדירה טראומטית שמופעלת על ידי מגע קרוב עם התינוק.
למרות אתגרים אלו, האינטראקציה המתמשכת בין האם לתינוק בתקופה שלאחר הלידה – עשויה לסייע לריפוי ולהחלמה, משום שהיא מחייבת את האם להתמודד ישירות עם הטראומה.
אסטרטגיות מניעה
לידה היא אירוע צפוי, ועל כן ישנן הזדמנויות למניעת פוסט־טראומה בעקבות לידה.
ניהול ציפיות וטיפוח הבנה מציאותית שתוצאות הלידה עשויות לחרוג מתרחישים אידיאליים – הם בעלי חשיבות עליונה. לפיכך, הכנה ללידה צריכה לכלול דיונים על אי־הוודאות של הלידה, התערבויות אפשריות וסיכונים נלווים.
אחת האסטרטגיות היעילות כוללת פיתוח "תרשים זרימה ללידה", המתווה מסלולי לידה שונים הכוללים תרחישים כדוגמת: זירוז, לידה מוקדמת או ניתוח קיסרי.
בנוסף, חשוב שנשים בהיריון הנמצאות בסיכון מוגבר לתוצאות פסיכולוגיות שליליות בעקבות הלידה – יקבלו הסבר מקיף (פסיכו־חינוך) על פוסט־טראומה בעקבות לידה והפרעות נלוות, וכן יקבלו ידע על כישורי התמודדות לניהול חרדה, מתח ומצבים דיסוציאטיביים.
בפרט, כדאי שנשים הרות המתמודדות עם פוסט־טראומה לפני הלידה – יפנו לטיפול רגשי, על מנת למנוע החמרת תסמינים טראומטיים בלידה. עם זאת, יש לשקול בקפידה את היתרונות הפוטנציאליים של טיפולים מאתגרים רגשית המטפלים בטראומה מהעבר, אל מול הסיכונים של חשיפה לגורמי לחץ במהלך ההיריון.
תמיכה בנשים עם פחד מלידה
חשוב להקל על פחד וחרדה הקשורים בלידה, על מנת לקדם חוויות לידה חיוביות ולמנוע חוויות טראומטיות. ניתן לעשות זאת באמצעות שיעורי הכנה ללידה, אשר מציעים מידע חיוני שיכול להפיג חששות הקשורים ללידה. כך למשל, קבלת הסבר על אפשרויות להפחתת כאב בלידה – עשוי לקדם תחושת שליטה בלידה. וכן, לימוד טכניקות הרפיה יכול להקל על החרדה.
יתרה מזאת, ישנה חשיבות ליצירת סביבה תומכת ומעצימה לשלבי הצירים והלידה. מכיוון שגם הליכים שגרתיים סביב הלידה עלולים לעורר מתח – חשוב שהצוות הרפואי יספק טיפול רגיש. לדוגמה, הצוות יכול לשפר את תחושת השליטה של האישה וליצור עבורה חוויית לידה חיובית – באמצעות הפיכתה לשותפה בתהליכי קבלת החלטות.
לנשים שחוות פחד חמור מלידה (טוקופוביה) – מומלץ לפנות לטיפול רגשי שיספק מענה לדאגות הקשורות ללידה ויחזק את תחושת הביטחון ומתן האמון בתהליך. טיפול זה יתמקד בהתגברות על מחסומים רגשיים וחרדות, תוך חיזוק האמון בצוות הרפואי, ובכך ישפר את הסבירות לחוויית לידה חיובית.
אמצעים אלו חיוניים, מכיוון שהם מטפחים תחושת ביטחון, אשר יכולה למנוע פוסט־טראומה בעקבות לידה.
התערבויות מוקדמות וטיפול בפוסט־טראומה בעקבות לידה
התערבויות וטיפולים מוקדמים בסמוך ללידה – חיוניים להפחתת השלכות שליליות, עבור האם, בן הזוג והילד.
טיפולים פסיכולוגיים ממוקדי טראומה (TFPT) הוכחו כיעילים בהפחתת תסמיני פוסט־טראומה בשישה חודשים שלאחר הלידה.
התערבות מוצלחת נוספת היא כתיבה אקספרסיבית, בשיטת פניבייקר (Pennebaker), הכוללת 20 דקות של כתיבה רפלקטיבית על חוויית הלידה. תרגול זה מעודד רפלקציה ומקל על עיבוד מחשבות ורגשות, וכתוצאה מכך מפחית משמעותית תסמינים טראומטיים בהשוואה לקבוצות ביקורת.
בנוסף, משימות חזותיות-מרחביות הוכחו כיעילות לשיבוש זיכרונות טראומטיים, מכיוון שהן מתחרות על משאבים תחושתיים־תפיסתיים במוח. לדוגמה, מחקר שהשתמש בהתערבות קוגניטיבית ממוחשבת הכוללת את המשחק "טטריס" – הדגים הפחתה משמעותית בזיכרונות טראומטיים לאחר ניתוח קיסרי חירום.
הנחיות בין־לאומיות לטיפול בפוסט־טראומה כללי ממליצות על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ממוקד טראומה ו־EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprocessing). טיפולים אלו הראו הפחתה בתסמיני פוסט־טראומה במגוון הקשרים, והם עשויים להועיל גם עבור נשים החוות פוסט־טראומה בעקבות לידה.
התאמת התערבויות לנסיבות הייחודיות של כל אישה – יכולה לשפר את חוויית הלידה ולהפחית את הסיכון לפוסט־טראומה בעקבות לידה. בפרט, לתמיכה רגשית ישנה חשיבות עליונה בהפחתת השלכות ארוכות־טווח על האם, הילד והמשפחה כולה.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
פגישה טלפונית קצרה
עם מתאמת טיפול -
להרשמה (ללא עלות)
עם ראש המכון -
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
שיחת הכוונה לטיפול ומטפל
עם מתאמת בכירה -
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
צופית טסלר, MA, פסיכולוגית בהתמחות קלינית, מכון טמיר ת״א
מקורות:
American Psychiatric Association, DSM-5. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders: DSM-5™ (5th ed.). American Psychiatric Publishing, Inc.
Ayers, S., Eagle, A., & Waring, H. (2006). The effects of childbirth-related post-traumatic stress disorder on women and their relationships: a qualitative study. Psychology, health & medicine, 11(4), 389-398.
Ehlers, A., & Clark, D. M. (2000). A cognitive model of posttraumatic stress disorder. Behaviour research and therapy, 38(4), 319-345.
Horsch, A., & Garthus-Niegel, S. (2019). Posttraumatic stress disorder following childbirth. In Childbirth, Vulnerability and Law (pp. 49-66). Routledge.