שלפוחית ביישנית | קושי לעשות פיפי בגלל חרדה ובושה

 

 

מהי שלפוחית ביישנית?

 

שלפוחית ביישנית, או בשמה הקליני פרורזיס (Paruresis), היא הפרעה פסיכולוגית המתבטאת בפחד ממתן שתן בציבור, מחוץ לביתם או בנוכחות אחרים.

למרות תחושת דחיפות עזה, הם חווים קושי רב להשתמש בשירותים שאינם שלהם.

 

ההפרעה נתפסת כתופעה גופנית ספציפית ששייכת מבחינה דיאגנוסטית לתחום של חרדה חברתית.

  

 

להפרעה זו יש מספר שמות נוספים בספרות המקצועית:

 

• פרורזיס נמנעת (Avoidant paruresis).

• תסמונת השלפוחית הביישנית (Bashful Bladder Syndrome - BBS) או כליות ביישניות.

• פוביית שתן (Pee phobia).

• אצירת שתן פסיכוגנית (Psychogenic urinary retention).

• אורופוביה (Urophobia).

 

חשוב להבין כי אנשים הסובלים ממצב זה מסוגלים פיזיולוגית להטיל שתן, אך החרדה מונעת מהם לעשות זאת במצבים או במקומות מסוימים.

בדרך כלל, הקושי מתעורר בשירותים ציבוריים או בשירותים בבתים של אנשים אחרים.

מה שקורה הוא שהשרירים בשלפוחית השתן ובמערכת השתן נמתחים ואינם מסוגלים להירגע כדי לאפשר את זרימת השתן.

 

שלפוחית ביישנית היא הרבה יותר מאשר אי נוחות קלה.

כאשר אינה מטופלת, ההשלכות יכולות לפגוע משמעותית באיכות החיים, בעיקר עקב הימנעות והתנהגויות ביטחון שמאמצים אנשים שחיים עם חרדה ספציפית.

 

הנה כמה דוגמאות:

 

• הימנעות ממצבים חברתיים, נסיעות או הזדמנויות עבודה עקב חשש להטיל שתן בפומבי.

• שתיית פחות נוזלים כדי להימנע מלהטיל שתן כל כך הרבה.

• תחושות גופניות של חרדה, כגון דופק מהיר, הזעה, רעד ואפילו התעלפות, שמופיעות רק מעצם מחשבה על הפרקטיקה של השתנה מחוץ לבית, קל וחומר במהלך ניסיון להשתמש בשירותים ציבוריים.

• חיפוש מתמיד אחר שירותים ריקים או שיש בהם רק שירותים אחד ולא שורה של משתנות שחושפת את המתמודד.

• דילוג הביתה בהפסקות צהריים כדי להשתין ולאחר מכן לחזור לפעילות מהמשרד.

• תכנון מראש של שימוש בשירותים בבית כדי שלא ייאלצו להתמודד עם הצורך בפומבי.

 

כפי שנראה בהמשך, הטיפול בהפרעה כולל בדרך כלל טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי, ולעיתים גם שימוש חלקי בהיפנוזה.

במקרים מסוימים, אנשים הסובלים מפרורזיס משתמשים בצנתר (קטטר) - צינור ארוך ודק - כדי לרוקן את שלפוחית השתן כאשר אינם שוהים בבית.

 

 

הסימפטומים והשלכות

 

הסובלים משלפוחית ביישנית חווים מגוון תסמינים, כולל:

 

1. חשש להשתין בציבור.

2. הימנעות משירותים ציבוריים.

3. קושי במתן שתן תחת לחץ.

4. חרדת ביצוע בכל הנוגע למתן שתן.

5. חרדה מצבית בשירותים ציבוריים.

 

תסמינים אלה יכולים להוביל לסטרס נפשי משמעותי, עכבות חברתיות, ובמקרים קיצוניים, לבעיות תפקודיות בשתן ולתסמונת שלפוחית רגיזה.

 

 

האבחנה והטעויות הנפוצות

 

ההערכה היא כי בין 5.1% ל-22.2% מהמתמודדים.ות עם שלפוחית ביישנית סובלים במקביל גם מחרדה חברתית, מה שמצביע על קשר חזק בין המצב הפיזי הזה לבין תחושות חרדה ובושה במצבים חברתיים.

ההפרעה מתפתחת לרוב בגיל ההתבגרות ונפוצה יותר בקרב גברים.

הגורמים המדויקים אינם ידועים, אך היא קשורה לרוב לחוויות חברתיות מעוררות חרדה, ולעיתים קרובות היא מהווה חלק מפוביה אחרת.

  

 

אבחון מדויק של שלפוחית ביישנית דורש גישה רב-תחומית, הכוללת בחינה פסיכולוגית ופיזיולוגית כאחד.

זיהוי נכון של ההפרעה הוא הצעד הראשון והחיוני בדרך לטיפול יעיל ולשיפור איכות החיים בבעיה.

לעתים קרובות מטופלים עם שלפוחית ביישנית מאובחנים עם בעיות ערמונית או בעיות פיזיולוגיות אחרות במערכת השתן.

זוהי אחת הטעויות הנפוצות באבחון.

חשוב לשלול מצבים רפואיים שעלולים לגרום לקושי במתן שתן, וביניהם זיהומים במערכת השתן, נזק עצבי וחסימה במערכת השתן (כמו חסימה בשופכן).

 

לרוב, הרופא המטפל יכול לאבחן את ההפרעה לאחר סקירה מקיפה של התסמינים.

סימן מובהק לפרורזיס הוא היכולת להשתמש בשירותים בבית ללא בעיה, אך קושי במתן שתן כאשר נמצאים מחוץ לסביבה הביתית המוכרת.

 

 

תהליך האבחון עשוי לכלול:

 

• הפניה לפסיכולוג / מטפל מומחה: לבחינה מעמיקה של ההיבטים הנפשיים והרגשיים.

• הפניה לאורולוג: מומחה למערכת השתן, לשלילת בעיות פיזיולוגיות.

• בדיקה גופנית: לזיהוי בעיות אפשריות במערכת השתן.

• בדיקות מעבדה: כגון בדיקת שתן (שתן כללית) וספירת דם מלאה (CBC).

• אולטרסאונד: לבחינת מבנה ותפקוד שלפוחית השתן.

 

 

נקודה קריטית נוספת היא השפעת תרופות על היכולת להטיל שתן. חלק מהתרופות עלולות להקשות או אף למנוע לחלוטין את היכולת להשתין. לכן, הכרחי לדווח לרופא המטפל על כל התרופות שנלקחות, כולל תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה, כדי לוודא שאין קשר בין התרופות לבין הסימפטומים.

 

החשש מבדיקה רפואית, שהוא חלק מהתסמינים של שלפוחית ביישנית, יכול אף הוא להקשות על אבחון נכון.

לכן, חשוב ליצור סביבה תומכת ומבינה במהלך תהליך האבחון, המאפשרת למאובחן לחוש בנוח כדי לשתף בכל המידע הרלוונטי.

 

  

הטיפול בשלפוחית ביישנית

 

שלפוחית ביישנית היא הפרעה אמיתית ומאתגרת, אך עם הבנה, תמיכה וטיפול מתאים, ניתן לשפר משמעותית את איכות החיים של הסובלים ממנה.

 

 

טיפול הבחירה לשלפוחית ביישנית הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), המשלב כמה רכיבים קליניים רלוונטיים:

 

1. זיהוי ושינוי דפוסי חשיבה שליליים.

2. טכניקות התנהגותיות להפחתת החרדה.

3. חשיפה הדרגתית למצבים הספציפיים המעוררים חרדה.

4. פיתוח אסטרטגיות התמודדות ותרגולן בחיים האמיתיים.

5. שימוש בניסויים התנהגותיים הכוללים התמודדות ישירה עם פחדים בכדי לאתגר ולשנות אמונות לא מועילות.

6. שיתוף סלקטיבי של סביבת המטופל: עידוד של פתיחות לגבי הסוגיה עם אנשים אמינים, מה שעשוי להפחית את נטל הסודיות.

7. הבניה קוגניטיבית: עיצוב מחדש של דפוסי חשיבה שליליים הקשורים לשימוש בשירותים.

 

 

מחקר מעניין בחן את היעילות הטיפול בחשיפה הדרגתית במסגרת סדנאות סוף שבוע לטיפול בפרורזיס (Soifer et al, 2010).

המחקר, שכלל 101 משתתפים, הראה על שיפור משמעותי בתסמיני השלפוחית הביישנית מיד לאחר הטיפול וגם בבדיקת מעקב שנערכה שנה לאחר מכן.

הממצאים חיזקו את היעילות של טיפול CBT בחשיפה ההדרגתית בהפחתת חומרת התסמינים של שלפוחית ביישנית לאורך זמן.

 

 

מחקר שנוהל ע״י Park ועמיתיו (2016) בחן גישה חדשנית לטיפול בפרורזיס באמצעות פרוטוקול DeTUR (Desensitization of Triggers and Urge Reduction), המבוסס על טיפול EMDR.

המחקר, שנערך על מטופל יחיד לאורך 8 שבועות, הראה תוצאות מבטיחות עם ירידה משמעותית ברמות החרדה, הפחתה של הימנעות חברתית ושיפור ביכולת להשתמש בשירותים ציבוריים.גם כאן  השיפור נותר יציב לאחר שנה.

 

 

בנוסף ל-CBT, ישנן גישות טיפוליות נוספות כמו:

 

• טיפול התנהגותי ממוקד.

• טכניקות הרפיה.

• תרגילי נשימה להפחתת לחץ וחרדה.

• היפנותרפיה.

 

 

בתחום הטיפול הטבעי, מחקר שנערך בסין בדק את היעילות של שילוב רפואה סינית מסורתית עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בטיפול בפרורזיס.

המחקר מצא כי השילוב של תרופות צמחיות סיניות עם CBT הוביל לשיפור משמעותי בתסמינים ובחרדה הקשורה להטלת שתן בציבור, בהשוואה לטיפול ב-CBT בלבד (Liang et al., 2023).

 

 

לסיכום, שלפוחית ביישנית היא הפרעה מורכבת המשלבת חרדה חברתית עם פחד ספציפי הקשור למערכת השתן. למרות שהיא יכולה להיות מגבילה ומעוררת מבוכה, חשוב לזכור כי יש טיפולים יעילים. באמצעות הבנה, תמיכה וטיפול מקצועי, ניתן להתגבר על הפחד ולשפר משמעותית את איכות החיים.

אם אתם או מישהו שאתם מכירים מתמודדים עם תסמינים של שלפוחית ביישנית, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית.

זכרו, אתם לא לבד בהתמודדות זו, וישנם פתרונות שיכולים לסייע לכם לחזור לחיים מלאים ומספקים.

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

 

  

 

 

 

מקורות:

 

Chazin, D. (2024, March 13). Tackling shy bladder syndrome: Understanding and managing paruresis. Anxiety & Depression Association of America. https://adaa.org/tackling-shy-bladder-syndrome-understanding-and-managing-paruresis

 

Kuoch, K. L. J., Meyer, D., Austin, D. W., & Knowles, S. R. (2017). A systematic review of paruresis: Clinical implications and future directions. Journal of psychosomatic research, 98, 122–129. https://doi.org/10.1016/j.jpsychores.2017.05.015

 

Liang, S., Zhou, Y., Yu, C., Gao, X., Ji, F., Fang, Q., Zhang, Z., Yang, L., Zhao, Y., Zhao, Y., Yin, R., Chen, K., & Lu, Z. (2023). Chinese herbal medicine combined with cognitive–behavioural therapy for avoidant paruresis: A controlled trial. General Psychiatry, 36(1), e101014. https://doi.org/10.1136/gpsych-2023-101014

  

Park, H., Kim, D., Jang, E. Y., & Bae, H. (2016). Desensitization of Triggers and Urge Reduction for Paruresis: A Case Report. Psychiatry investigation, 13(1), 161–163. https://doi.org/10.4306/pi.2016.13.1.161

  

Soifer, S., Himle, J., & Walsh, K. (2010). Paruresis (shy bladder syndrome): a cognitive-behavioral treatment approach. Social work in health care, 49(5), 494–507. https://doi.org/10.1080/00981381003684898