אלוהים בעיני יונג: פרדוקס תודעתי בין ידיעה לתעלומה

בשנת 1959, קרל גוסטב יונג, מאבות הפסיכואנליזה, התראיין לתוכנית טלוויזיה בריטית.

כאשר שנשאל אם הוא מאמין באלוהים, ענה את המשפט המפורסם: "אני לא צריך להאמין, אני יודע."

התגובה אחרי הראיון הייתה מיידית:

רבים ראו בכך הצהרה על אמונה עיוורת של ענק פסיכואנליטי, בעוד אחרים ראו בה יומרנות אינטלקטואלית.

יונג הצטער מיד על תשובתו הקצרה, אבל למה בדיוק התכוון? 

האם זה סותר את תפיסתו הרחבה יותר של יונג לגבי המופלא והנשגב כתעלומה בלתי נתפסת? 

בואו נבין את זה רגע בהקשר הרחב יותר:

בשבועות שלאחר מכן, יונג ניסה להסביר את עצמו במכתבים ובשיחות. הוא טען שתשובתו הייתה קצרה מדי, פשטנית מדי, לנושא כה מורכב. 

יונג האמין שיש משהו מעבר להבנתנו - משהו שאנחנו קוראים לו "אלוהים" והיה משוכנע בקיומו של כוח זה, בהתבסס על שנים של מחקר ועבודה קלינית. אבל - וזה "אבל" הגדול - הוא גם האמין שאיננו יכולים להבין את טבעו האמיתי של אותו כוח.

וכאן מגיעה הנקודה המרכזית בתפיסתו של יונג: אלוהים, בעיניו, הוא בראש ובראשונה תעלומה. משהו שקיים, אבל מעבר ליכולת ההבנה המלאה שלנו. 

זה אולי נשמע מופשט, אבל ליונג היו רעיונות מעשיים מאוד לגבי המשמעות של תפיסה זו לחיינו:

1. ענווה: אם אלוהים נשגב מבינתנו, זה מעביר אותנו לאזור נפשי של צניעות. אנחנו מבינים שלא נדע הכל, ומקבלים שהידע האנושי יהיה תמיד מוגבל.

2. פתיחות: אם אף אחד לא יכול להבין את אלוהים במלואו, אנחנו יכולים להיות פתוחים יותר לרעיונות שונים ולדרכי חשיבה מגוונות.

3. חוויה אישית: במקום להתווכח על תיאוריות, יונג עודד אותנו להתמקד במפגש האישי שלנו עם ״הרוחני״.

4. צמיחה מתמדת: ההבנה שיש תמיד עוד מה ללמוד מעודדת אותנו להמשיך לצמוח,לשאול ולהתפתח.

חיים עם מורכבות רוחנית

יונג קראו תיגר על תפיסות דתיות / נוצריות מסורתיות וקרא לגישה פחות מונוליטית ויותר מורכבת כלפי האלוהי. 

הוא לא היה לבד. למשל, אצלנו ביהדות, מרתק לבחון את עמדתו של ישעיהו ליבוביץ׳ שטען כי אלוהים הוא מחוץ לעולם ומעבר להבנה אנושית, וכי אין טעם לנסות לתארו או לדמיינו. 

בניגוד ליונג, שראה בחוויה הדתית ביטוי לתהליכים נפשיים עמוקים, ליבוביץ׳ הדגיש את חשיבות הפרקטיקה הדתית - קיום המצוות וההלכה - מעל לחוויה הרגשית או הפסיכולוגית. עם זאת, שניהם הסכימו על מגבלות ההבנה האנושית ביחס לאלוהי: 

יונג ראה באלוהים סמל לבלתי מודע הקולקטיבי שלעולם לא יובן במלואו, בעוד ליבוביץ׳ טען שכל ניסיון לתאר את האל הוא בגדר אלילות.

כיצד ניתן ליישב את הסתירה לכאורה בין ה"ידיעה" לבין ״סימן השאלה״ בתפיסתו של יונג לבין את האל?

יונג האמין שאנחנו יכולים להיות בטוחים בקיומו של משהו, מבלי להבין את מהותו במלואה. זה כמו לדעת שהשמש קיימת, בלי להבין את כל התהליכים הפיזיקליים שמתרחשים בה.

יתרה מזאת, יונג טען שכל אדם שמאמין בכוח עליון יוצר דימוי אישי של האל. דימוי זה משקף את הניסיון שלנו להבין, אבל ההבנה תמיד תהיה חלקית ולא מדויקת. 

ההכרה בחלקיות הזו היא צעד חשוב בהתפתחות הרוחנית כל בן אנוש.

פרדוקס דומה באנליזה היונגיאנית

גישתו הטיפולית של יונג חיה עם פרדוקס מקביל לזה בו אנו דנים כאן: 

מצד אחד, הוא מעודד את המטופלים לחקור את עולמם הפנימי העמוק ביותר, כולל את הצדדים האפלים והלא מודעים של הנפש (ה"צל"), ולהתמודד עם הארכיטיפים הקולקטיביים המעצבים את חייהם.

מצד שני, יונג מדגיש את חשיבות האינדיבידואציה - תהליך שבו האדם מפתח את הייחודיות שלו ומתבדל מהקולקטיב.

כך, יונג מזמין את המטופלים לצלול לעומק הלא-מודע הקולקטיבי, ובו זמנית לפתח את העצמי הייחודי שלהם. הפרדוקס הזה - של חיבור עמוק למה שמשותף לכל בני האדם, תוך כדי פיתוח הייחודיות האישית - הוא לב ליבה של הפסיכתרפיה היונגיאנית ומשקף את תפיסתו המורכבת על טבע הנפש האנושית.

מה זה אומר עבורנו?

התפיסה של יונג מזמינה אותנו לחיות חיים של סקרנות וענווה. היא מעודדת אותנו להקשיב באמת לאחרים, גם כשהם חושבים אחרת מאיתנו. היא מזמינה אותנו להקדיש זמן להתבוננות פנימית, ולהיות פתוחים לרעיונות חדשים.

בעולם בו רבים טוענים לוודאות מוחלטת - בין אם באמונה דתית או בחוסר אמונה - הגישה של יונג מציעה דרך ביניים מאזנת ובריאה. היא מאפשרת לנו להחזיק באמונותינו, תוך הכרה במגבלות ההבנה.

אולי, בסופו של דבר, זוהי המשמעות האמיתית של חוכמה: 

היכולת לדעת משהו, ובו בזמן להכיר בכך שיש עוד הרבה שאיננו יודעים. 

יונג מזמין אותנו, בסוגיה זו ובכלל בגישתו התיאורטית, לחיים של גילוי מתמיד, חקירה, פליאה ופתיחות - חיים שבהם כל יום הוא הזדמנות ללמוד משהו חדש על עצמנו, על העולם, ועל המסתורין הגדול שחלקנו מתייחסים אליו אלוהים.

מקורות:

ליטמן, ש׳. (2019, 2 ביולי). המחשבה על אלוהים שדואג לנו היא מחלה מדבקת. הארץ. 

נצר, ר. (2015). יונג ויחסו לדת. תל אביב: דביר.

Nesher, R. (2015). Jung and his relation to religion. In Collected Essays on Psychology and Spirituality (pp. 35-38). Seminar Hakibbutzim Press.