מכון טמיר לפסיכותרפיה
אגרנות כפייתית (Hoarding Disorder) היא הרבה יותר מסתם בלגן או קושי להיפרד מחפצים. מדובר בהפרעה מורכבת, עמוקה ומאתגרת, שמשפיעה לא רק על האדם הסובל ממנה, אלא גם על סביבתו הקרובה והקהילה כולה.
אנשים עם אגרנות מתקשים לשחרר חפצים משום שהם רואים בהם ערך רגשי, תחושת ביטחון או זיכרונות חשובים. אך כשהחפצים נערמים וגודשים את הבית, ההשלכות הבריאותיות, החברתיות והרגשיות הופכות לכבדות משקל.
למה הטיפול באגרנות כל כך מאתגר?
הסיבות לקושי נעוצות באופי המורכב של ההפרעה. מדובר במצב כרוני ופרוגרסיבי, שבו אנשים מתקשים לזרוק חפצים, גם אם הם חסרי ערך כספי או שימושי, משום שלחפצים אלה יש ערך רגשי עמוק.
תחושת הביטחון, הזיכרונות והמשמעות האישית שמיוחסים לחפצים הופכים את המחשבה על פרידה מהם לבלתי נסבלת עבור הסובלים מהמצב.
אגרנות אינה רק הרגל רע או העדפה לארגון, אלא תופעה שנובעת ממנגנונים נפשיים ופיזיולוגיים מורכבים.
מחקרים מראים שאצל אנשים עם אגרנות, קיימות הפרעות בפעילות המוחית באזורים האחראיים על תפקודים ניהוליים, קבלת החלטות וזיכרון עבודה. בנוסף, נראה שקשיי ויסות של סרוטונין יכולה לתרום לקושי לשלוט בדחפים ולשחרר חפצים. המורכבות הזו מקשה על יצירת טיפול יעיל שמתמודד עם כלל המרכיבים של ההפרעה.
בנוסף, לאגרנות יש נטייה להיות מלווה בהפרעות נוספות, כמו דיכאון, חרדה או טראומה, מה שמעמיס עוד על תהליך הטיפול.
המטופל עשוי להתמודד לא רק עם עומס חפצים פיזיים, אלא גם עם עומס רגשי שמכביד עליו ומקשה על התקדמות.
בפן המעשי, הטיפול דורש עבודה מעמיקה שמתפרשת על פני זמן רב. אפילו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שמותאם לאגרנות, מציג הצלחות חלקיות בלבד.
מחקרים מראים שצמצום הסימפטומים הוא לעיתים קרובות מתון, וגם לאחר שיפור, המטופלים ממשיכים להיאבק עם ההרגלים והתפיסות הקשורות לחפצים שלהם.
כדי לשפר את האפקטיביות, טיפולים משלבים לעיתים קרובות התערבויות נוספות, כמו סיוע פיזי במיון ופינוי חפצים בבית – משימה שדורשת לא רק מיומנות טיפולית אלא גם תמיכה מעשית.
על אף כל הקשיים, יש תקווה. גישות חדשניות כמו טיפול באמצעות מציאות מדומה או שיטות קוגניטיביות מתקדמות, מציעות דרכים חדשות להתמודדות עם ההפרעה. עם זאת, הדרך עוד ארוכה, והצלחת הטיפול תלויה בשילוב של מאמצים אישיים, קהילתיים ולאומיים. אם אתה או מישהו קרוב לך מתמודד עם אגרנות, פנייה לאיש מקצוע היא הצעד הראשון לעבר חיים מאורגנים ובריאים יותר.
טיפול בגישת CREST
תוכנית CREST לוקחת בחשבון את המורכבות הקוגניטיבית והרגשית של האגרנות. היא משלבת בין שיקום קוגניטיבי – כמו אימון זיכרון, שיפור כישורי פתרון בעיות והגברת התפקודים הניהוליים – לבין טיפול בחשיפה, שבו המטופלים לומדים להתמודד עם החרדה הנובעת מהמחשבה על פרידה מחפצים. הכל נעשה בהדרגה, תוך ליווי מותאם שמאפשר למטופלים לשנות דפוסים ישנים ולמצוא דרכים חדשות להתנהל.
התוצאות הראשוניות מעודדות במיוחד. מחקרים הראו כי אחרי 24 מפגשים, מבוגרים שהשתתפו בתוכנית חוו שיפור משמעותי בתסמינים. מעבר להפחתת העומס הפיזי, CREST הצליחה להעניק למשתתפים כלים קוגניטיביים ומעשיים להתמודדות עם הדחף לאגור. בהשוואה לטיפולים אחרים, התוכנית הציגה יתרונות ייחודיים עבור אוכלוסייה מבוגרת, במיוחד בשיפור היכולות לנהל את היום-יום בצורה רגועה ומאורגנת יותר.
הרעיון הוא לא רק טיפול חדש – אלא שינוי פרדיגמה.
הגישה מאפשרת לאנשים עם אגרנות לחוות יותר שליטה, פחות כאוס, ויותר תחושת משמעות בחייהם. מדובר בצעד משמעותי קדימה בעולם הטיפול באגרנות כפייתית, שמוכיח שהתקווה לשיפור תמיד קיימת, גם במקרים שנראו בעבר בלתי ניתנים לטיפול. עבור מי שמחפש התחלה חדשה – CREST מציעה דרך מרגשת להתחיל במסע.