טיפול בהתמכרות לקנאביס | גישת הראיון המוטיבציוני בפעולה

המקרה של גיא - טיפול בהתמכרות לגראס

 - כל הפרטים מוסווים היטב - 

גיא, סטודנט שנה ג' להנדסת מחשבים, בן 26, לומד את שנתו האחרונה בתואר הראשון באוניברסיטת תל אביב.

הוא הגיע אלי למכון דרך המלצה של מטופל קודם, איש צעיר שעשה איתי דרך ארוכה ומשנת חיים, כך שהגעתו של גיא עוררה בי התרגשות, גם מפאת זכרונות העבר וגם בציפייה לעתיד. 

אבל כשגיא נכנס לחדר ההתלהבות שלי הפכה בן רגע לדריכות. הוא נראה כבוי, כתפיו שמוטות ובמבטו שרר איזה דוק נסתר, שכבת עשן שעוררה בי אסוציאציה של דיווח מהשטח על שדה הקרב הנפשי שהתחולל בקרבו. היה לו מראה אתלטי, מאלה שיש להם גוף חטוב בלי להתאמץ, שמעליו ביגוד פשוט, ג'ינס וטריקו.

הוא היה סטודנט שעובד קשה, מגיש תרגילים, מתכונן למבחנים ועובד רבע משרה כסטודנט בחברת הייטק גלובלית לייצור מעבדים. גיא בעיקר נראה לי עייף, מותש. לא הייתה זו עייפות של חוסר שינה, אלא לאות מהחיים. כל כך הורגשה עייפותו עד שהתעוררה בי שהייתי עושה עמו חסד גדול אילו הייתי מציע לו את הכורסה כמקום בטוח לנוח בו בלי מילים ל-50 דקות. 

בחרתי להתמקד בטיפול של גיא בגישת הראיון המוטיבציוני. זו הייתה הגישה שנראתה לי הכי מתאימה עבור מטופל במצב הזה, שמצוי על קצה ההכחשה, מקום שברירי בו עימות ישיר עם הבעיה עלול להיות חרב פיפיות.

המודל של הראיון המוטיבציוני מאפשר למטופלים עם תלות בחומרים לעבד את האמביוולנטיות לגבי שינוי. הוא מאפשר גם להכיר בפער בין המטרות של גיא לטווח ארוך לבין ההתנהגות ההרסנית שהוא מתמיד בה בפועל.

גיא סיפר בפגישת ההיכרות שלנו שהקנאביס תופס יותר ויותר מקום בחייו וכששאלתי על התדירות הודה שעישון גראס הפך לצורך יומיומי. הוא פיתח הבנות פנימיות נסתרות, שקשה להוכיח או להפריך אותן, לגבי חיוניות השימוש. למשל, הוא פיתח חרדה מפני קשיי שינה, תוך יצירת התניה לפיה "אם לא אעשן לפני השינה לא אצליח להירדם, ואז לא אתפקד בעבודה". ברור שמשוואה כזו חיזקה את התלות, כי היא הגדירה את ההתמכרות כמקור הכרחי לתפקוד תקין ולא כנטל שכדאי להשתחרר ממנו.

במחשבה שאחרי מפגש האינטיק, החלטתי להתמקד בטיפול של גיא בגישת הטיפול המוטיבציונית. זו הייתה הגישה הכי מתאימה עבור מטופל שמצוי על קצה ההכחשה, מקום בו עימות ישיר עלול לחזור אלינו כחרב פיפיות. המודל של הראיון המוטיבציוני מאפשר למטופלים עם תלות בחומרים לעבד את האמביוולנטיות לגבי שינוי. הרי כולנו רוצים בשינוי ומייחלים אליו, אבל באותה נשימה מתאמצים למנוע את התרחשותו. עוד יתרון של טיפול זה הוא מתן דגש לפער בין המטרות שגיא הציב לטווח ארוך לבין ההתנהגות ההרסנית בה הוא נאחז בפועל.

ההתנהלות של גיא במפגש ההכרות אפיינה את השלב הראשון במודל הטיפולי של הראיון המוטיבציוני, Pre-contemplation Stage, שמופיע כמעט בכל טיפול בהתמכרות לקנאביס, ובכלל בגמילה מהתמכרויות. הוא נראה כמי שאינו ער לחומרה ולעומק האמיתי של ההתמכרות, סוג של עיוורון תודעתי, או התכחשות לעצם הרעיון שבכלל קיימת בעיה.

התלות של גיא הייתה גלויה, גם לעין לא מקצועית. הוא התמודד עם קטיעות בריכוז, חרדה מוגברת כאשר לא היה בהשפעת הקנאביס וערעור המוטיבציה שלו לגבי הלימודים והעבודה. הדיבור על ההתמכרות הוציא ממנו אמירות תוקפניות ומתריסות. כך גם הכיס המתרוקן עקב רכישה של יותר חומר, בתדירות גבוהה יותר. חברים החלו להתרחק, הבידוד החברתי גבר והמעגלים סביבו החלו להצטמצם לאנשים שעישון הוא מרכז חייהם.

מטבע הדברים, בשלב הזה רעיון השינוי עדיין לא נראה באופק ("חברה שלי דיברה עם חבר שהיה אצלך בטיפול ודי הכריחה אותי לבוא", או "אני בתקופה ממש עמוסה, אין שום דבר רע בחיפוש תמיכה בחומר טבעי, היה יותר טוב אילו הייתי לוקח ציפרלקס?").

במפגש השני והשלישי שלנו גיא המשיך בטענות המבטאות התנגדות: "זה בסך הכל צמח", הוא אמר בחיוך של סטלן מתחכם, "וזה עוזר עם הלחץ של הלימודים". 

מתחילים לזוז 

בהתקדמות המיוחלת ניתן היה להבחין במפגש הרביעי שלנו, כאשר גיא עבר לשלב השני בתהליך, שלב ההתבוננות:

בשלב ביניים זה גיא החל להכיר במחירים שהוא משלם עבור שימור התלות שלו, אבל יחד עם זאת עמדתו נותרה אמביוולנטית והיו בה היסוסים ועיכובים להנעת השינוי.

אמירות קודמות כמו "זה בסך הכל צמח" הפכו למשפטים יותר ספקניים, ששיקף את הדואליות הפנימית.

כשחקרנו יותר לעומק, התברר שהקנאביס שימש לגיא כקלט רגשי, מקום בטוח מאפשר לברוח מסוגיות לא מעובדות בחייו (למשל תחרותיות בביצועים אקדמיים וערך עצמי מעורער).

"אתה יודע", אמר, "תמיד האמנתי שיש לי שליטה מלאה בכל מה שקשור בוויד ושאני יכול להפסיק מתי שאני רוצה. אבל כשאורית שמה לי על השולחן אולטימטום קלטתי לאן הגעתי ושאני צריך כנראה לחשב מסלול מחדש."

בהמשך הטיפול הקדשנו מספר מפגשים לבחינת הפחדים של גיא, את שורשי התלות שלו בגראס ואת היתרונות הנתפסים שהוא מייחס לשימוש בקנאביס. היו שם רגעים של גילוי ותובנה, כשברקע מתח מוחשי לגבי האפשרות של פרידה מהסם. נאבקנו לא מעט עם עם ההגנתיות שלו, ניתחנו את תפקיד הקנאביס בחייו.

הנקודה שבה הכל השתנה הגיעה במפגש השישי, כשגיא הודה: "אני מתגעגע לרגישות שהייתה לי לפני שהתחלתי להגזים עם העישון. אורית (בת הזוג) אומרת שבזכות הרגישות הזאת היא התאהבה בי".

הגעגוע של גיא לצלילות רגשית בישר על כניסתו לשלב ההחלטה וההתארגנות לשינוי.

הוא החל לשקול ברצינות את ההשלכות של השימוש לאורך זמן, הבין שהשינוי לא יגיע לבד ושהוא חייב לתכנן אותו אקטיבית.

כואבת ככל שתהיה, המציאות נכנסה לחדר. היא חייבה הרבה הכלה, אבל גם החלה להטיל ספק לגבי הרתיעה משינוי.

החלק הבא של הטיפול התמקד ביכולת של גיא לראות את עתידו כאדם נקי.

עשינו את זה תוך "מתן כבוד" לעוצמה של התשוקה לעשן ובמחיר הגבוה שהוא עלול לשלם על הישנות של השימוש.

הוא עבר לגמרי לשלב היישום.

המחויבות שלו לקחה בחשבון גם היבטים אחרים, כמו הקשר הזוגי, המשפחה והקריירה.

במקום ההגנתיות הגורפת החלו לנבוט מנגנוני התמודדות בריאים שביטאו את המסירות של גיא לשינוי התנהגותי, בדרך למימוש המטרות שהציב לעצמו *.

סיכום ומחשבות על ההמשך

אל המפגש האחרון גיא הגיע לגמרי אחרת.

3 שבועות חלפו מאז הפגישה הקודמת - שבוע אחד גיא היה במילואים ושבוע אחר כך הייתי חולה.

כמו בהרבה מקרים של דילוג מאולץ על פגישות, מטופלים עושים דווקא בתקופה זו את הצעד הבא קדימה, כמו תהליך התבגרות מואץ, כשההורים נוכחים ברקע אבל העצמאות מתפרצת לביסוס אינדיבידואליות.

העיניים של גיא נראו נקיות, לבנות וברורות יותר, כתפיו היו מורמות. "קרה לי כמה פעמים שכמעט עישנתי" הוא הודה בחיוך שהזכיר לי אנשים יציבים רגשית, "אבל זה די נדיר. אורית ואני התחלנו טיפול זוגי, ואני מחפש ומוצא דרכים אחרות להתמודד כשקשה לי". 

שמירה על הימנעות תמיד מאתגרת טיפולים מוצלחים בהתמכרות.

ההתייחסות של גיא ל"כמעט הישנות" מעידה על המכשולים שעומדים בפניו לאחר השגת השינוי. מבחינתי כמטפל, המטרה העיקרית כעת היא לבסס יותר ויותר את השיגרה החדשה, תוך תכנון של תגובות במצבים בהם גיא יהיה מועד יותר לנפילה. בנקודה הזו הזמן פעל לטובתו - ככל שצבר יותר חוויות הצלחה כך הלך התגבש תהליך השינוי בתוך ה"עצמי" שלו. בחירה עתידית בשימוש עלולה להביא לרגרסיה מסוימת, אבל לא לאיים באובדן כל ההישגים. 

כשנפרדנו אחרי 4 חודשים היה ברור לשנינו שגיא עשה כמה צעדים חשובים שהשיבו אליו שליטה עצמית שאבדה.

דיברנו על זה שהוא הרבה יותר פעיל בניסוח סיפור חייו וסיכמנו שבמידת הצורך יוכל לשוב לכמה מפגשים ממוקדים. 

כמה הקלה וכוח טמונים בתחושה הזו של החזרת הניהול עצמי. היא עומדת בניגוד מוחלט לתסכול שחווה המכור, של קורבן פסיבי המשועבד לדחף בלתי נשלט.

* ידוע כי בוגרים צעירים עם תלות בקנאביס סובלים מתחושה של היעדר מימוש עצמי. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

פגישה טלפונית קצרה

 עם מתאמת טיפול -

 להרשמה (ללא עלות)

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

שיחת הכוונה לטיפול ומטפל

 עם מתאמת בכירה -

 בזום או במכון (70 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

ראש המכון