מה ההבדל בין דלוזיה לבין תכנים של חרדה גופנית אצל ילדים

רוני בת 9 סובלת לעיתים מחרדות לגבי בריאותה, המלוות בהקאות על רקע פחד מאמבה ״אוכלת מוח״.

איך נדע האם יש כאן חרדה שיצאה לגמרי משליטה או פגיעה בבוחן המציאות שמעידה אולי על פסיכוזה?

האבחנה המבדלת בין דלוזיה לחרדה מתמקדת במספר הבדלים מרכזיים, הנוגעים למבנה המחשבה, תפיסת המציאות והיכולת להתמודד עם התכנים.

במקרה של רוני, החשש מהחיידק הטורף עשוי להיות ביטוי של חרדה, אך חשוב להבין לעומק את החוויה שלה כדי לשלול תכנים דלוזיונליים. 

נכתוב כאן תהליך חשיבה שמאפשר הדגמה, שאינו מחליף כמובן ייעוץ מקצועי. 

הנה ההבדלים המרכזיים שיכולים לעזור באבחנה:

בוחן מציאות

דלוזיה היא אמונה חזקה שאינה מעוגנת במציאות, ולרוב אינה ניתנת לשכנוע או הפרכה בעזרת עובדות (למשל, בפרנויה, אדם שמאמין שעוקבים אחריו למרות ראיות הפוכות). כלומר, אם רוני סובלת מדלוזיה סביר שתתקשה לזהות שהמחשבה אינה מציאותית.

במצבים של חרדה, המחשבה עשויה להיות מוגזמת או קטסטרופלית (למשל, חשש מוגזם ממחלות), אך רוני אמורה להיות מסוגלת לנהל מו״מ עם העובדות ולהכיר בכך שהפחד אינו רציונלי לחלוטין.

רמת החרדה והתגובה הגופנית

דלוזיה אינה מלווה תמיד בתגובות גופניות חזקות. האדם עשוי להיות יחסית רגוע ושלו עם אמונתו.

בחרדה, לעומת זאת, יופיעו לעיתים קרובות סימפטומים פיזיולוגיים (כמו דופק מהיר, הזעה, הקאות) המופעלים כתוצאה מתגובת חרדה גופנית.

יכולת להבין את המחשבה

דלוזיה: המחשבה נתפסת כעובדה בלתי ניתנת לערעור בעיני האדם. אין מודעות לכך שמשהו חריג במחשבה.

חרדה: במצבים רבים, האדם יודע שהפחד שלו לא רציונלי, אך מתקשה לשלוט בו.

תוכן המחשבה

תכנים דלוזיוניים עשויים להיות ביזאריים ולא מציאותיים, למשל המחשבה שהמוח נשלט על ידי חייזרים.

בחרדה, התכנים לרוב עוסקים באיומים מציאותיים מסוימים (כמו מחלות), אך בעוצמות לא פרופורציונליות.

איך להתייחס למקרה של רוני?

החשש שלה מאמבה אוכלת מוח נראה על פניו כקשור לחרדה, במיוחד עם הקאות – תגובה גופנית נפוצה בחרדה. 

אבל חייבים לבחון את זה לעומק ולשאול את השאלות הבאות:

• האם רוני מודעת לכך שהפחד שלה אינו לגמרי מציאותי?

• האם ניתן להרגיע אותה בעזרת מידע עובדתי, כמו הסבר על נדירות המצב?

• האם הפחד מתעורר במצבים מסוימים (למשל, אחרי צריכת חדשות)?

• האם יש טריגרים נוספים שמפעילים אצלה חרדות דומות?

דרכי סיוע, ייעוץ וטיפול

• מידע פסיכו-חינוכי: להסביר לרוני על אמבות אוכלות מוח, ולשים דגש על נדירות המצב.

• טכניקות להרגעה: ללמדו נשימות עמוקות, דמיון מודרך או תרגילים אחרים להפחתת חרדה.

• שיתוף ברגשות: לעודד אותה לדבר על מה היא מרגישה ועל הפחדים המלווים אותה.

• מניעת חשיפה למידע מעורר חרדה: למשל, להימנע מחשיפה לחדשות מפחידות או מידע לא מאומת.

• פנייה לטיפול רגשי: ייתכן שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יכול לעזור לרוני ללמוד להתמודד עם מחשבות מעוררות חרדה.

אם התכנים נראים קשים מאוד לערעור או חורגים לחלוטין מהמציאות, מוזמנים להתייעץ איתנו, ובמידת הצורך נפנה להמשך אבחון מעמיק.