ישנן דרכים שונות להגדיר "טיפול פסיכולוגי" או לדבר על המטרות של טיפול כזה. הדרך שבה אנחנו בחרנו להתחיל את הדיון על התהליך הטיפולי הוא דרך מושג הידיעה.
הטיפול הפסיכולוגי כתהליך של ידיעה הוא מסע של גילוי עצמי, של התבוננות פנימה ומפגש עם דחפים, רגשות, פנטזיות וחוויות שהמטופל יודע אותם באופן חלקי או במקרים אחרים אינו מודע כלל לקיומם. התפקיד של המטפל בהקשר זה הוא לסמן בפני המטופל אזורים נפשיים לא-מוכרים ולעודד את הדחף של המטופל לדעת עוד על עצמו.
בראשיתה, הפסיכולוגיה ראתה בתהליך זה של הפיכת הלא-ידוע לידוע, ככלי התרפויטי המרכזי בשינוי פסיכולוגי.
מנקודת המבט הפרוידיאנית:
לדעת, משמעו להשיג כוח, להעצים את השליטה ובסופו של דבר להיות חזק יותר מבחינה נפשית.
ככל שהמטופל ידע יותר על עצמו, ככל שלמטופל תהיה יכולת הסבר טובה יותר לגבי התנהגותו, מחשבותיו ורגשותיו, הוא ירגיש שיכולת השליטה שלו על עצמו גדלה. המקריות הופכת באמצעות הידיעה לסדר וארגון, הכאוס הרגשי הופך לדפוסים מוכרים של תחושות ותגובות, הנפש הופכת למרחב מוכר וצפוי יותר.
עם זאת, כבר בניסיונות הטיפוליים הראשונים, פרויד גילה שעניין הידיעה הוא מורכב הרבה יותר ממה שניתן היה לצפות. המטופלים שלו אמנם שיוועו לעזרה, אך מנגד הם סרבו להשתמש בידיעה כפתרון אפשרי למצוקה שלהם. הנכונות שלהם לדעת את המקור למצוקה שלהם הייתה חלקית מאוד ברוב המקרים. פרויד גילה שישנם כוחות נפשיים עצומים שפועלים כנגד ידיעה עצמית ומחבלים במשאלה של המטופל להכיר את עצמו טוב יותר ולהבריא.
ישנם מיתוסים תרבותיים שונים שעוסקים במשאלה לידיעה עצמית ומנגד בסכנה שגלומה בה או בחרדה העצומה שהידיעה העצמית מעוררת; פרויד כתב רבות על המיתוס של אדיפוס, על התשוקה הלא ניתנת לעצירה של אדיפוס לחקור את עברו ועל הגילוי של האמת הבלתי-נסבלת (אדיפוס מגלה כאמור, שהוא רצח את אביו ונשא לאישה את אימו). מתוך יסוריו הקשים אדיפוס עוקר את עיניו, למעשה עוקר את האמצעים החושיים לידיעה ולחקירה של המציאות, כביטוי של חרטה אינסופית על כך שרצה לדעת ועל הקושי לשאת את מה שהוא יודע כעת. או במילים אחרות אדיפוס אומר: "אם זו האמת, אז עדיף לא להיות מסוגל לראות אותה".
סיפור גן-העדן בספר בראשית, מדגים גם הוא את התשוקה האנושית לדעת ואת המחיר שאנו עלולים לשלם עליה, אבדן התמימות וגירוש ללא דרך חזרה. קהלת מלמד אותנו, "מוסיף דעת, מוסיף מכאוב". או במילים אחרות, "יש דברים שעדיף לא לדעת".
במובן זה, הטיפול הפסיכולוגי מכוון את המטופל לעבר צמיחה באמצעות ידיעה עצמית, אך מפנה מקום כל הזמן לכך שישנה אמביוולנטיות אנושית בסיסית לגבי ידיעה. ידיעה היא הבטחה לריפוי, אך גם מקור לכאב, חרדה רבה ואבדן.
מכיוון שידיעה והיכרות עם עצמך עלולה להיות תהליך קשה כל כך מבחינה רגשית, התפקיד של המטפל הוא ליצור סביבה טיפולית שמאפשרת לתהליך רגיש ופגיע כל כך להתקיים. אחת הדרכים לעשות את זה היא באמצעות הקשר עם המטופל ובאמצעות הנכונות של המטפל להיות קשוב, מחוייב ואמפתי לעולם הפנימי של המטופל.
המטופל יגלה את אומץ הלב הדרוש בכדי לפגוש את עצמו רק כאשר הוא ידע שמולו ניצב מישהו שיכול לעזור לו לשרוד את התחושות הקשות הכרוכות בגילוי עצמי.
כתיבה:
פסיכולוג קליני מומחה בחיפה
יחד עם מומחי מכון טמיר
״בתור פסיכואנליטיקאי אינני מתיימר לדעת את התשובה,
אך אינני טוען משום כך, כי אלה שבאים אלי לאנליזה יודעים יותר...״
וילפרד ביון, Brazilian Lectures