מכון טמיר לפסיכותרפיה
לפני מלא שנים, שאלו את הבודהה על טבעה של התודעה האנושית.
הוא הצביע על כרכרה שעמדה בקרבת מקום.
"איפה בדיוק הכרכרה?" שאל. "האם היא בגלגלים? במושב? אולי היא במסגרת?" .
בשאנטי שלו, הוא חשף תובנה מטלטלת באמצעות שאלות פשוטות - אין "כרכרה" מעבר למכלול החלקים הפועלים יחד בהרמוניה.
היום, כשאנחנו עומדים בפתחה של מהפכה בהבנת התודעה האנושית, המשל הזה מקבל משמעות מעניינת. כי הנה קורה משהו שמטלטל את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על היכולת להבין את הנפש האנושית: מחקרים חדשים מלמדים כי מודלים של בינה מלאכותית מתחילים להפגין יכולת מדהימה של מנטליזציה ותאוריה של תודעה (Theory of Mind)- היכולת להבין את עולמו הפנימי של האחר.
זה קורה מהר הרבה יותר ממה שציפינו. מודלים מתקדמים מצליחים לעקוב אחר מצבים מנטליים מורכבים, להבין אמונות, כוונות ורצונות, גם כאשר הם שונים מהמציאות הנתפסת.
התוצאות מרעישות - הצלחה של 75% במשימות הבוחנות הבנה של מצבים מנטליים, יכולת שעד לא מזמן חשבנו שהיא ייחודית לבני אדם.
מכונה שמבינה מה קורה לך בראש
המחקר שהתייחסתי אליו, אותו כתב הפסיכולוג הפולני מיכל קוסינסקי, בחן התפתחות של יכולות המנטליזציה של בינה מלאכותית והציג תמונה מורכבת.
בדומה לתינוק שלומד להבין את העולם הרגשי סביבו, המערכות החדשות מתחילות לפתח יכולת מפתיעה לקרוא ולהבין מצבים מנטליים. אבל בניגוד לתינוק, שמפתח את היכולת הזו דרך אינטראקציה חיה ונושמת עם הוריו, המערכת לומדת דרך ניתוח של דפוסים ומודלים.
במשימת "תוכן לא צפוי"*, למשל, המערכת מצליחה להבין שילדה שרואה קופסת ממתקים תצפה למצוא בה ממתקים, גם אם היא מכילה עפרונות. זו יכולת מדהימה שמתפתחת אצל ילדים רק בגיל ארבע בערך. אבל ההבדל העמוק הוא בדרך שבה היכולת הזו נרכשת - אצל ילדים, זה קורה דרך אינספור רגעים של תסכול, הפתעה, והבנה הדרגתית שלאחרים יש נקודת מבט משלהם.
מודל gpt מצליח גם במשימת "העברה לא צפויה"** - היא מבינה שאדם יחפש חפץ במקום שבו הניח אותו, גם אם החפץ הועבר בהיעדרו. שוב, זו יכולת מרשימה, אבל היא חסרה את המרכיב החיוני של חוויה רגשית - את התחושה של תסכול כשמשהו לא נמצא איפה שציפינו, את השמחה של מציאה, את החרדה של אובדן.
75% הצלחה במשימות של הבנת מצבים מנטליים זה נתון מדהים.
״תינוק בלי אם״ בגרסה דיגיטלית
מבט עמוק יותר על משל הכרכרה ממקד מגבלה מרכזית של בינה מלאכותית.
נכון, יש לה את כל החלקים - היא יכולה לזהות רגשות, להבין כוונות, לחזות התנהגויות. אבל משהו עדיין חסר.
זה כמו להחזיק את כל חלקי הכרכרה בלי היכולת ליצור את אותה תנועה הרמונית שהופכת אוסף חלקים לכלי תחבורה חי ונושם.
כפי שויניקוט הראה שתינוק לא באמת קיים בלי המרחב הרגשי שהאם יוצרת, כך גם הבנה אמיתית לא יכולה להתקיים בלי המרחב היחסי שבו היא נוצרת.
הבינה המלאכותית יכולה לדמות את החלקים הטכניים של הבנה - אבל היא חסרה את המרחב החי, הנושם, המשתנה תדיר של יחסים אנושיים.
בסופו של דבר, הבנה אמיתית היא לא רק עניין של זיהוי דפוסים - היא נבראת במרחב שנוצר בין שתי נפשות, במפגש החי והמפתיע של שני סיפורי חיים ויותר.
בינה מלאכותית יכולה להיות כלי עזר מדהים, אבל היא מתקשה להחליף את המפגש האנושי האמיתי.
בדיוק כמו שאי אפשר לבנות כרכרה רק מחיבור טכני של החלקים, כך בלתי אפשרי ליצור הבנה אמיתית בלי המרחב הרגשי החי שרק בני אדם יכולים ליצור.
לא נגיד שלום לפני סצינת הפרידה של Terminator 2: Judgment Day,
בה ארנולד שוורצינגר, בתפקיד מכונה קטלנית, מצליח להבין למה אנשים בוכים.
סרט חזק שבהקשר שלנו מציע זכרונות מהעתיד, 1991:
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
איתן טמיר, MA, ראש המכון
מקורות:
Kosinski, M. (2024). Evaluating large language models in theory of mind tasks. Proceedings of the National Academy of Sciences, 121(45), e2405460121. https://doi.org/10.1073/pnas.2405460121
משימת "העברה לא צפויה" (Unexpected Transfer Task)
משימת "העברה לא צפויה" היא מבחן סוציו-קוגניטיבי שבוחן את יכולת ההבנה של פרספקטיבת האחר
המשימה בנויה כך:
-
מציגים לנבדק סצנה עם שתי דמויות - נקרא להן דן ורותי.
-
יש חפץ (למשל קופסה) שדן מניח במיקום א' (למשל על השולחן).
-
דן יוצא מהחדר.
-
בזמן שדן בחוץ, רותי מעבירה את הקופסה למיקום ב' (למשל לארון).
השאלה:
כשדן יחזור לחדר, איפה הוא יחפש את הקופסה?
- האם הנבדק מבין שלדן אין מידע על השינוי שהתרחש בהיעדרו?
- היכולת להבחין בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שהאחר יודע
- הבנה שלאנשים יכולות להיות אמונות שונות מהמציאות
התפתחות היכולת:
- ילדים צעירים (עד גיל 4 בערך) בדרך כלל "נכשלים" במשימה
- הם משיבים שדן יחפש במיקום ב' - כי הם מתקשים להבחין בין הידע שלהם לידע של האחר.
- מגיל 4 בערך מתפתחת היכולת להבין שדן יחפש במיקום א' - כי זה המידע האחרון שהיה לו.
משימת "תוכן לא צפוי" (Unexpected Contents Task)
משימת "תוכן לא צפוי" בוחנת את יכולת ההבנה של אמונות שגויות של האחר.
המשימה בנויה כך:
-
מציגים לנבדק קופסה מוכרת (למשל קופסת ממתקים עם ציור של בוב ספוג).
-
פותחים את הקופסה ומגלים שיש בה תוכן שונה (למשל עפרונות).
-
מציגים דמות חדשה שלא ראתה את התוכן האמיתי.
השאלה:
מה תחשוב הדמות שיש בתוך הקופסה לפני שתפתח אותה?
המשימה בוחנת:
- האם הנבדק מבין שלדמות החדשה יש ציפייה מוטעית המבוססת על המראה החיצוני.
- היכולת להפריד בין הידע האישי שלנו לבין הציפיות של מי שלא נחשף למידע.
- הבנה שאמונות יכולות להיות מבוססות על מידע חלקי או מטעה.
התפתחות היכולת:
- ילדים צעירים (עד גיל 4 בערך) בדרך כלל "נכשלים" במשימה
- הם משיבים שהדמות תצפה למצוא עפרונות - כי הם מתקשים להפריד בין הידע שלהם למה שהאחר יודע
- מגיל 4 בערך מתפתחת היכולת להבין שהדמות תצפה למצוא ממתקים - כי זה מה שמרמז המראה החיצוני של הקופסה