יפי שפירר | אנליטיקאית קבוצתית מספרת על הקבוצה שבדרך

קבוצה אנליטית

בהנחיית יפי שפירר

החל מהחודש הבא תתארח במכון טמיר בתל אביב קבוצה דינמית לגברים ונשים בגילאי 30-50, אשר מעוניינים ללמוד ולעבוד על עצמם דרך המפגש עם אחרים. 

ישבתי לשיחה עם המנחה, יפי שפירר, מטפלת רבת הכשרות ופעלים, אך אולי יותר מהכל מלאת תשוקה למקצוע ולחיים בכלל, באופן מדבק ומעורר השראה, וזה בעיני סוד הקסם שלה ושל עבודתה. 

במקביל, תיפתח סדנה של סוציודרמה בת 4 מפגשים לאנשי טיפול וחינוך שרוצים להבין יותר תהליכים קבוצתיים ולהשתמש בהבנה זו לטובת עבודתם.

קרין אמיתי,

MSW, מכון טמיר תל אביב

ספרי לי קצת על ההכשרה המקצועית שלך ועל ה'אני מאמין' שלך? 

"אני פסיכודרמטיסיטית וסוציודמטיסטית ולפני שנתיים סיימתי הכשרה כאנליטיקאית קבוצתית.

זוהי למעשה הפרופסיה השלישית שלי. בהכשרה הראשונית שלי למדתי חינוך יצירתי בסמינר הקיבוצים והייתי מורה 20 שנה בביה"ס יסודי.

בשלב כלשהו הבנתי שביה"ס הפסיקה להיות מרכז חינוכי והרגשתי שזה כבר לא מתאים לי.  עברתי להיות מדריכה במשרד החינוך במה שנקרא היחידה לחינוך ערכי. עסקתי ביצירת דיאלוג בין קבוצות בקונפליקט דרך עבודה עם צוותי הניהול – למשל עבדתי בקבוצות של חילוניים ודתיים, ערבים ויהודים.

זה היה מרתק מאוד, לצערי פרוץ האינתיפאדה השנייה הביא לכך שאנשים הפסיקו להגיע. זוהי דוגמא טובה לאופן שבו המרחב החיצוני הממשי משפיע על הפנימי. 

כך למעשה גם התגלגלתי לעבוד עם אנשים המתמודדים עם מצבי חירום וטראומה- אני מתגוררת בקיבוץ ניצנים ורואה מידי יום את ההשפעה המתמדת בין חיצוני לפנימי . 

בעיניי, אין לי לגיטימציה כאדם וכאשת מקצוע לא להסתכל החוצה, להבין את ההשפעות החיצוניות על הסיפור של המטופלים, לחשוב על הדרך שלהם אלינו לחדר הסטרילי. העבודה היא גם על הפנים וגם על החוץ ובמרחב ביניהם". 

בהמשך סיימה יפי גם תואר שני במנהל ציבורי ועבדה כמנהלת מערכות חינוך במעונות הקיבוצים (גילאי 0-6), ומסוף שנות ה-90 עוסקת בטיפול פרטני וקבוצתי במסגרות מגוונות, עם התמחויות שונות וגילאים מגוונים. 

אני שואלת על התשוקה שנראה שמאפיינת כל תחנה בדרך ועל העשייה הבלתי נדלית והיא מספרת לי שבכלל חשבה להיות רקדנית, ומוסיפה "מאז ומעולם אהבתי לשחק, במשמעות של play. אני בת לניצול שואה. אבי היה פרטיזן, רקדן ואדם מלא תשוקה. אז לא רק טראומה מועברת, אלא דברים נוספים וזה מנחה אותי כל הזמן, בחיים האישיים והמקצועיים". 

בדקה אחת שפויה -  

קרני פוסטל ותומר גלרון, 

פסקול הסידרה ״תיבת נח״ :

מה סוד הקסם עבורך בעבודה בקבוצה? 

"הנושא של קבוצה מהווה תשוקה ואף שליחות, ואני ארשה לעצמי לצטט את אחד המורים שלי,  ד"ר רובי פרידמן, פסיכולוג קליני ואנליטיקאי קבוצתי, שלימד אותנו שהקבוצה היא מרחב בו אנשים נפגעים וגם מחלימים. 

אני חושבת שגם כאןֿ, מרחב טיפולי לא יכול להיות סטרילי ומנותק מהמרחב הציבורי ומהחברה בה הוא מתקיים.

יעקב לוי מורנו, שהוא אבי הפסיכודרמה, טען שעלינו כמטפלים לשפר את פני החברה ולא רק את פני הפרט לבדו, במובן זה ששיפור חיי הפרט יביא לשיפור חיי החברה בה הוא חי.

בהקשר הזה, גם פוקס (זיגמונד היינריך פוקס), שהיה אבי האנליזה הקבוצתית, טען שאין אדם בלי קבוצה, ויותר מזה – שהקבוצה מהווה מיקרוקוסמוס לעולם ולא רק למשפחה". 

האם את משלבת עבודה פרטנית עם עבודה קבוצתית? ואם כן, כיצד? 

"כן. יש מודל שנקרא combined group therapy. לפני כל קבוצה אני נוהגת להיפגש באופן פרטני לשתי פגישות, ובמידת הצורך גם שלוש, על מנת לייצר אמון ראשוני ולבדוק יחד ציפיות וקשיים שעשויים לעלות בתהליך קבוצתי. לפעמים פונים אליי לטיפול קבוצתי ואני מזהה במפגשים הראשוניים הפרטניים שיש שם צרכים אקוטיים, או קושי באמפתיה או מצבים קיצוניים ואז אני מציעה עבודה פרטנית. לאחר תקופה, אנחנו מעלים את האפשרות של הצטרפות לקבוצה, ובמקביל לקבוצה ממשיכים לעבוד באופן פרטני סביב מצבים שקרו בקבוצה כדי להטיב ולעבד אותם. חשוב לי להדגיש שאני כמטפלת האישית והקבוצתית, לא מוציאה תכנים אישיים למרחב הקבוצתי, אלא אם אני חושבת שזה יכול לתרום למטופל או מטופלת ואז אני לא אחליט בשבילו – אני אציע לו או לה במסגרת המפגשים הפרטניים שלנו, להעלות את התכנים בפני הקבוצה".

איך משלבים כל כל הרבה ידע, הכשרה ותחומי עניין לעשייה שנראית מאוד אינטגרטיבית, ואיך דולים את המיטב מכל העולמות עבור כל מטופל או מטופלת והצרכים הייחודיים שלהם? 

"וואו. למען האמת אין לי מושג (צוחקת).

אני יודעת שאני מתמלאת מזה וחשוב לי להשפיע ולעשות את כל המאמצים לעזור. אני אוהבת לחלום ולשחק, ויש לי בן זוג שחולם איתי וזה גם נותן כוח. זה נותן לי משמעות אדירה לחיים כמו שאמר ויקטור פרנקל. אני יכולה לומר לך שלפני כמה זמן הייתי בסמינר והנחתי שלושה ימים ברצף, ואחריהן את מותשת, אין לך גרם של אנרגיה, ואיכשהו את מתרגשת מהקסם הזה שנוצר בחדר, זה ממש מעשה של בריאה, ואני אומרת את זה ואני לא אדם דתי. 

המעורבות החברתית הייתה ותמיד תהיה כחוט השני בכל עשייה שלי. 

ועוד דבר חשוב, אני מוכנה לנסות, ואני גם מוכנה לקבל את זה שיהיו כשלונות בדרך, זה בסדר. זה חלק מהתהליך שלי ושל המטופלים". 

נעבור קצת לדבר יותר על הקבוצה שאת פותחת ועל הסדנה. קודם כל אשמח להבין מהי סוציודרמה ומה היא מציעה למי שבא לסדנה? 

"סוציודרמה היא יישום של הפסיכודרמה בהיבטיים חברתיים וקבוצתיים. הסדנה הזו מאפשרת הבנה טובה יותר של מה קורה בקבוצה וכלים כיצד לעבוד בה והיא מתאימה לאנשי טיפול ולאנשי חינוך גם. הסדנה תחל באמצע ינואר, ותתקיים אחת לשבועיים בימי שלישי, למשך ארבעה מפגשים. היא מותאמת לעשרה אנשים ותעסוק בנושאים כגון תתי קבוצות, מנהיגות, יחסי סמכות. הסדנה מתאימה גם לוותיקים וגם לצעירים בתחילת דרכם המקצועית". 

והקבוצה האנליטית? למי היא מתאימה ובאיזה התמודדויות היא מסייעת? 

"מדובר על קבוצת טיפול דינאמי ארוכת טווח. קבוצה זו רצה כבר שלוש שנים וכרגע אנחנו קולטים משתתפים נוספים, עד שמונה משתתפים סך הכל. ד"ר אבי ברמן, פסיכולוג קליני ואנליטיקאי קבוצתי, אמר שקבוצה זה מקום חצי בטוח ללמוד על תקשורת בינאישית. למה חצי בטוח? כי זו טוב יותר מהרחוב, ומאפשר בעצם תנאי מעבדה להתנסות, וללמידה מפידבק במקום מכבד ובטוח. מצד שני, בניגוד לטיפול פרטני, שבו המטפל כמעט לרוב בחוויה שלך, בקבוצה יש גם למידה דרך עימותים ומראות שלא תמיד מחמיאות. 

הקבוצה מתאימה לאנשים בגילאי 30-50, שמעוניינים לעשות עבודה שכזו עם עצמם, ולא נמצאים במקום מאוד אקוטי או טראומה.

אנשים שמתמודדים עם פערים בתפיסה העצמית שלהם, אנשים שרוצים ללמוד תקשורת בינאישית, אנשים המתמודדים עם בדידות.

הרבה פעמים אני שומעת ממשתתפים שמגיעים שהם מרגישים שאחרים פיצחו איזה סוד של איך לחיות את החיים והם לא, והם רוצים ללמוד דרך חוויות של אנשים נוספים. 

התיקון במשתתף נעשה באמצעות הקבוצה שנותנת תמיכה, מראות והזדמנות לעשות תנועה.

בתפקיד שלי כמנחה אני יוצרת את המרחב, מאפשרת אותו ומלמדת את הקבוצה להיות קבוצה.

אני גם משקפת ומתקפת אמירות בתוכה, אבל הקבוצה כקבוצה עושה את העבודה. אני מספקת את ה"רחם" לתהליך.

הקבוצה גם תתחיל בינואר, בימי רביעי בערב בין שבע לשמונה וחצי, ומשך קיומה לא מוגבל בזמן". 

מה המשאלה שלך עבור אנשים הבאים להשתתף בקבוצות שאת מנחה?

היא מחייכת, ומספרת שיש לה מטופל, המטופל אצלה גם באופן פרטני וגם באופן קבוצתי, שאמר לה לא מזמן שהוא רוצה לא לפחד להיות מחובר לרגשות שלו, ולהגיב בהתאם, ושהיא רואה את התהליכים שהוא עושה ואת האופן שבו דרך הפידבק של הקבוצה הוא מגלה את הרגשות שלו, מביע אותם וחי אותם. 

ממש כמו איש הפח שגילה שכל הזמן הזה היה לו לב...

"ממש ככה. מדהים אותי כל פעם מחדש להיות חלק מהתהליכים שיכולים לקרות בקבוצה". 

אני חייבת לשאול אותך עוד קצת על היצירתיות שנראה שהיא בלתי פוסקת – כיצד מגיעים לך רעיונות חדשים לקבוצות וסדנאות? 

"אני חושבת שזה הרבה קשור למעורבות שלי בפורומים מקצועיים בארץ ובעולם.

אני נוסעת הרבה לכנסים ולפורומים, אני מעורבת במסגרות שונות ופוגשת אנשי מקצוע מגוונים, וזה מעורר תשוקה ומדבק.

מעבר לזה שבעיניי קשר עם אנשי מקצוע נוספים זה חלק מהתחזוקה הכל כך הכרחית.

חשוב להיות חלק במקומות כאלה שמזינים באתגר ובחויה כזו שבאמת השמים הם הגבול". 

ולסיכומו של עניין –

אם אתם מבקשים לעצמכם את ההזדמנות

להיות מחוברים באופן אמיץ ואותנטי לרגשות שלכם,

לתת להם מקום, ללמוד ולגדול דרך המפגש עם אחרים –

הקבוצה של יפי היא מעבדה מופלאה לקחת בה חלק.