בריאות הנפש בירושלים - איך מוצאים טיפול טוב בשירות הציבורי?

ירושלים. כמה דובר בה.

יהודה הלוי כתב לה געגועיו, אורי צבי גרינברג אמר, כמו שיש שמש אחת, כך ירושלים יש רק אחת.

אלוהים עצמו מדבר על ירושלים, לפעמים היא זונה ולפעמים היא קריה נאמנה.

הגעתי אל ירושלים הישר מפרבר ליד פריז, כשהייתי בת חמש. משפחה חרדית בת שישה נפשות שעושה עליה אל ארץ הקודש. אני זוכרת את הטיסה באל על, שמיכת הפליז הכחולה, ואוזניות מגושמות.

גרנו בהר נוף, שכונה חרדית שהתפתחה אז, לגננות שלי קראו יפה ופייגי. יפה הייתה רווקה מתולתלת שטרם נישאה, ופייגי הייתה חסידית עם שביס. בבית הספר היסודי לא אהבו את המזרחית; העולה החדשה. לא הייתה להם הרבה ברירה, וסיימתי שם שמונה שנות לימוד.

בתיכון הייתה לנו מנהלת מעצבנת, אותי בפרט היא לא סבלה. ערב אחד, אני ושכנתי, גם חברתי לספסל, אחזנו בשעמום והוא הוביל אותנו אל רעיון כזה: נדפיס פשקווילים עם טקסט מביש על המנהלת, ונפיץ אותו בתיכון. ומעשה שהיה, כך היה. ישבנו מול הוורד, מחקנו והדפסנו. למחרת בהפסקת העשר, רצתי לחדר המורות והנפצתי את הפשקווילים. לא עברו יותר מחמש דקות וכבר עלו עליי. סולקתי לחודש וחצי. המנהלת, שבעיקרון לא רצתה לראות אותי יותר בחיים, ובצדק, התנתה את חזרתי באם אשוחח עם מישהי, שתסדר את הראש החצוף שלי. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בטיפול.

מעז יצא מתוק; הייתי נערה בת שש עשרה, עמוק בקונפליקט של גיל ההתבגרות. וקיבלתי טיפול ללא עלות כי הייתי חצופה וביצעתי מעשה קונדס. הגעתי אל המטפלת אחת לשבוע, ויכולתי לדבר על עצמי. להכיר את עצמי, לווסת את עצמי. הטיפול הזה פתח בפניי את עולם האינטרוספקציה, כלומר יכולת בחינה עצמית.

מפה לשם בכיתה י"ב הבחנתי שיש לי דיכאון וחרדות, אז חיפשתי פסיכולוגית קלינית בירושלים .

טופלתי אצלה במשך תשעה חודשים, לכאורה הטיפול היה קוגניטיבי התנהגותי, ואני אומרת לכאורה, כי אני קצת מסופקת בכך. עברתי שם התקדמות, בכל טיפול יש התקדמות, גם אם נראה שיש החמרה בסימפטומים.

אחרי הפסיכולוגית טופלתי במשך חמש שנים אצל מטפל, מעין מורה רוחני. השיטה שלו הייתה קרובה יותר לגישה ההומניסטית. המדגישה את התפתחות האדם במובן הרוחני והיצירתי. הטיפול היה מאד מחזק, אני הייתי טובה, המטפל היה טוב, וכל אחד בעצם, היה טוב. הייתי חלק מיריעה שלמה. ובכל מקום בו הייתי, אחזתי באמונה שכעת אני בהכי טוב שלי. הרגשות היו משהו שצריך להתגבר עליהם. עבודת המידות ממש. האם זה עשה לי נעים? כן. האם זה עזר לי מול החרדות שלי? לא.

קבוצה טיפולית זה משהו שכל אחד חייב לנסות. קבוצה טיפולית זו חוויה מאד תמציתית. יכולה להיות קשה. וקצב הטיפול מהיר יותר. כשיש עוד נוכחים בחדר; בטוח אחד מהם יזכיר את אמא ואחד יזכיר את אבא, ואז הבלאגן מתחיל. הטיפול לא נעשה על ידי איש מקצוע, ואולי בשל כך עזבתי ולא מצאתי הרבה תועלת אישית.

ואז הגעתי למרפאה הפסיכיאטרית בהדסה עין כרם , דרך קופת החולים מאוחדת. בהדסה קיבלתי  פסיכיאטרית ופסיכולוג במחיר מסובסד. בשנת 2015 התחלתי את הטיפול בהדסה.

בשנה הראשונה טופלתי בידי פסיכולוג מתמחה, לא הסכמתי לשמוע על תרופות. הטיפול היה דינמי, בכל שבוע נאלצנו לטפל בבעיה מקומית. בהמשך נפגשתי עם הפסיכולוג פעמיים בשבוע. הייתי מאד אקטיבית בטיפול, הייתה עבודה לעשות. אני מודה, מבחינת חרדותיי, הטיפול לא עזר. משאר הבחינות, יחסים, יעדים, שאיפות, הטיפול עזר לי לגבש את עצמי.

הפסיכולוג עזב. החרדות שלי התעצמו.

בראש שפוף הגעתי אל הפסיכיאטרית.

מנופפת בדגל לבן.

היא רשמה לי סרוקסט, תרופה נוגדת דיכאון ממשפחת ה-SSRI .

היו שבועיים ראשונים קשים, אבל אחר כך היה ויהי אור. העליתי את המינון, הורדתי את המינון, אבל אני תמיד דואגת לעשרים מ"ג סרוקסט בגופי.

האם זה מעלים את המחלה?

לא.

האם . זה מקל על הסימפטומים?

כן.

בשנה האחרונה אני מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית מתמחה. גם היא בהדסה . בין הטיפולים הייתה הפסקה של ארבעה חודשים לערך, מה לעשות, יש רשימת המתנה. הטיפול טוב. דינמי. ואינו דומה טיפול של בת עשרים וחמש, לבת עשרים ושלוש. הסרוקסט מאפשר שיח על החרדה בלא שתצמית אותי. ואולי במרחק מה ממנה נוכל להבין מה היא רוצה, ולפרום אותה.

בשבילי טיפול זו מתנה.

פעם בשבוע להגיע אל מטפל, ולקיים טיפול בדיבור.

להוציא מן הכוח אל הפועל את הדברים הפנימיים.

לעבד חוויות קשות, לראות העברה בין דורית לנגד עיני, לנסות לעצור אותה.

להבין את מה שמפעיל אותנו, את מקור השאיפות שלנו, ולדייק את החוויה שלנו כאינדיבידואל.

ירושלים היא גם יפה, כזו שנטלה תשעה קבין של יופי מתוך עשרה. וגם אפשרה לי מענה למצוקה פסיכולוגית, או כמו שאני קוראת לזה, אפשרה לי מתנה.

בירושלים יש מטפלים פרטיים, מכונים המשלבים מגוון טיפולים במקום אחד, מרפאות של קופות החולים: מאוחדת, כללית, מכבי , לאומית . יש קופות חולים המאפשרות, יותר או פחות, טיפול נפשי ראוי.

אבל הי, טוב שאפשר לעבור קופת חולים.

מאת:   

אושר, סטודנטית לפסיכולוגיה בירושלים

לאתר האגף לבריאות הנפש, משרד הבריאות ירושלים  <