מכון טמיר לפסיכותרפיההתנהגות אנושית נובעת מחוויות סובייקטיביות שקשורות ישירות לאופן בו האדם מפרש את האירועים בעולמו ולאופן בו האירועים הללו פוגשים את הצרכים הבסיסיים שלו.
תיאוריית ההגדרה העצמית (Self-determination theory) קובעת שלושה צרכים אוניברסליים לרווחה אופטימלית:
-
אוטונומיה
-
שייכות
-
מסוגלות
מילוי 3 הצרכים הללו, או יותר נכון הפגיעה בהם, עשוי לתת הסברים לא רעים לגבי הקושי וההתנגדות כלפי חבישת מסיכה וציות להנחיות הריחוק החברתי.
אוטונומיה
היכולת האישית להרגיש בעל רצון חופשי ויכולת בחירה בנוגע לפעולותיו נחשבת לאחד מהצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים, וכשהתחושות הללו נלקחות מאיתנו, לעתים קרובות נחווה תגובתיות פסיכולוגית שיכולה להוביל לתגובות שליליות מגוונות. ספציפית להנחיות לתקופת הקורונה, תגובתיות כזו מתרחשת כשאנחנו מתמודדים עם הנחיות גורפות, שמשתנות בתדירות גבוהה ופוגעות בבחירה שלנו. התגובה הטבעית היא לנסות להשיג מחדש את החופש שאבד, למשל באמצעות אי-ציות, כעס, מחאה, חשיבה קונספירטיבית ועוד.
ייתכן מאוד, לפחות לפי גישה תיאורטית זו, שמאות אלפי ישראלים רבים לא מאמינים במידת החומרה של המחלה בגלל שהממשלה ׳הנחיתה׳ הוראות ושינתה אותן השכם והערב, מבלי שתהיה לאף אחד מאיתנו אפשרות לבחור, ואפילו לשקול יחד, מהם הצעדים הבאים. ברור שלא ניתן לנהל משברים אפידמיולוגיים דרך קבלת החלטות דמוקרטית, אולם מידה רבה יותר שקיפות בזמן אמת הייתה כנראה שוללת פחות את תפיסת האוטונומיה בציבור.
זאת ועוד, פעמים רבות נוחתות גזירות כאשר אין יכולת אמיתית לאכוף את הצווים. מצב זה בדיוק – קווים מנחים ללא אכיפה – מוביל לרמת הציות הנמוכה ביותר, כמו גם לרמות הנמוכות ביותר של הלגיטימיות הנתפסת של המדיניות עצמה.
הפגיעה בעצמאות האישית, כאשר החלטות הריבון לגבי החופש האישי שלנו מתקבלות פעם אחר פעם עם הסברים עמומים, יכולה להסביר חלקית את חיזוק עמדות שליליות כלפי חבישת מסיכה.
ספציפית למסכות הקורונה, סביר שהן מייצרות חוויה פסיכולוגית לא מודעת של השתקה, כי זה הרי ליטרלי סגירת פיות.
חשוב לראות כאן את השפעת ההיבט הסימבולי על תחושת הפגיעה בחירות האישית.
שייכות
סביר שגישות שליליות ואי-ציות בנוגע לחבישת מסיכה גוברות כשההמלצות או החובות הופכות להיות פוליטיות.
בארה״ב הפכו ההנחיות למקוטבות לחלוטין, כאשר עטיית המסיכה היא בגדר המלצה חובשי המסיכות הפכו עם הזמן למזוהים יותר עם המפלגה הדמוקרטית, להבדיל מהרפובליקנים. הראשונים חשבו שהאחרונים בורים והאחרונים סברו שהראשונים חרדתיים.
כך קרה שעם החמרת המגיפה, הקיטוב בנושא חבישת/אי-חבישת מסיכה הועמק אף הוא. לשמחתנו אצלנו זה פחות קיצוני, אבל בישראל יש קהילה רחבה שמשוכנעת כי הסיבה להמשך והחרפת מדיניות הקורונה נובעת מהמאמץ של ראש הממשלה להסיח את דעת הציבור ולדחות עוד ועוד את העמדתו לדין.
כאן נכנס לתמונה הצורך בשייכות, שמתייחס לתחושה החברתית של קשר לאחרים. המוטיבציה להתחבר גורמת לאנשים לחפש שייכות בקרב אלה שנתפסים כחלק מקבוצת ה״אנחנו״ שלהם, ולכן סביר יותר שיצייתו לנורמות שונות של הקבוצה, כדרך להשתלב.
ואכן, מחקר שנערך בעבר בהקשר של עטיית מסיכה בתקופה של שפעת מצא שאנשים הרגישו נוח יותר לחבוש אותה אם הם תפסו זאת כמקובל חברתית.
מלבד הדוגמה של הרפובליקנים מול דמוקרטים, יכול להיות, למשל, היבט מגדרי: אם בחברות מסוימות מצופה מגברים להפגין קשיחות ולא להראות חולשה, הדבר עשוי להוביל אותם להתנהגויות יותר מסוכנות בריאותית, במקרה זה – אי-חבישת מסיכה.
ואכן, מחקרים שנערכו ביחס למגפות קודמות הראו שיש פחות סבירות שגברים יחבשו מסיכה ביחס לנשים, ומחקר שנערך במהלך הקורונה הראה גם הוא שגברים שהאמינו מאוד בכך שגבר צריך להיות קשוח - נמצאו בסבירות גבוהה יותר לפתח רגשות שליליים כלפי עטיית מסיכה. ראיות אלה ואחרות מצביעות על כך שהצורך הפסיכולוגי להשתייכות לקבוצה יכול בחלקו להוביל לגישות שליליות כלפי עטיית מסיכה, בניגוד להשפעות פסיכולוגיות אמיתיות או אי-נוחות ממשית.
מסוגלות
קונפורמיות עם קבוצה היא גם דרך שבה אנשים משיגים מידע הולם בנוגע להתנהגות הנכונה בסיטואציה נתונה, במקרה זה – בנוגע לחבישת מסיכה, והדבר מועצם במצבים של אי-ודאות ומשבר.
למשל, תחילה לא היה ברור עד כמה המסיכות באמת אפקטיביות למניעת הדבקה. גורם נוסף הוא זה הפוליטי: מחקר שבוצע סביב מגפת האבולה ב-2014 הראה שמסרים בענייני בריאות שמתוקשרים לציבור הרחב – סביר יותר שיכילו מיסאינפורמציה אם המסר מכיל גם תוכן פוליטי.
דיסאינפורמציה בתקופה שגם ככה מבלבלת מאוד נוכח וירוס שאיש אינו מכיר - יוצרת אי-ודאות רבה ומאיימת על היכולת לספק את הצורך הפסיכולוגי במסוגלות, כלומר את ההרגשה שאנו אפקטיביים, מסוגלים ושולטים בנסיבות.
ואולם, מי שמוצא דבר מה שגורם לו להרגיש מסוגל יותר, כמו ציות לחבישת מסיכה המקובלת בקבוצה הפנימית שלו, עשוי לחוש אישור עצמי ולקבל משוב חיובי שההתנהגויות והאמונות שלו נכונות.
זאת ועוד, כולנו נוטים להבחין יותר בגורמים שמאשרים אמונות פנימיות, תופעה שמכונה בפסיכולוגיה חברתית הטיית אישור / אישוש. למשל, ניטה להתמקד באי-נוחות מינורית שקשורה לחבישת מסיכה, שעשויה בתורן לשרת הגברת תפיסות של אי-נוחות.
כלומר, אי-הנוחות הנתפסת והגישות השליליות שקשורות לחבישת מסיכה במהלך הקורונה עשויות להיות מוסברות, לפחות חלקית, ע״י הניסיון לספק את 3 הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים, בניגוד לאי-נוחות פיזיולוגית אמיתית.
נכתב ע״י מומחי מכון טמיר
מקורות:
Misegades, L.K. Non-Pharmaceutical Interventions for Influenza-Like Illness: Effectiveness, Behavior Change, and Barriers to Use among Participants Enrolled in the REDI-US Study; University of California: Berkeley, CA, USA, 2009.
Šakan D, Žuljević D and Rokvić N (2020) The Role of Basic Psychological Needs in Well-Being During the COVID-19 Outbreak: A Self-Determination Theory Perspective. Front. Public Health 8:583181. doi: 10.3389/fpubh.2020.583181