איך הולדת ילד חדש
תשפיע על הזוגיות שלי?
כתיבה:
עינת סוקול, עו"סית קלינית
ומטפלת אינטגרטיבית בילדים,
בני נוער ומבוגרים
כניסה של תינוק ראשון הביתה מלווה בשמחה ובהתרגשות עצומה. בני הזוג עוברים מסע קסום, החל בהתבוננות בבטן ההולכת וגדלה, קינון הקן והכנת הבית, חוויית הלידה, שלבי ההתפתחות הראשונים של התינוק, החיוך הראשון, המילים הראשונות (איזו מילה אמר קודם, "אמא" או "אבא"...?!) וכלה בציפייה להפוך להורים שחלמו להיות.
ולצד זאת, המעבר מדיאדה (זוג) לטריאדה (משולש תינוק-אבא-אמא) מפר את האיזון הקיים בדינמיקה הזוגית ומציב את הזוגיות בפני אתגרים חדשים.
עוד בשלב ההיריון, אמהות רבות מתחילות לחוות היקשרות לתינוק שבבטנן, חוויה שהאב לעיתים מתקשה להזדהות עמה, והחל מרגע הלידה חלוקת המשאבים ההדדית יוצאת מתוך הזוגיות ומופנית בעיקר כלפי הרך הנולד. ההתמסרות הטוטאלית של האם לתינוק עלולה לעורר אצל האב תחושת נטישה. ובעוד האב מרגיש שנותר מחוץ לתמונה ושאינו נחוץ, האם עלולה להרגיש שנותרה לבדה במערכה.
אמנם, כיום, בעידן שבו הגישה הרווחת דוגלת בחלוקת תפקידים שוויונית בין שני ההורים, אבות מגלים מעורבות רבה יותר בבית ובחיי הילדים, ובעקבות זאת רבים מהם חווים יותר סיפוק ומשמעות בחוויית ההורות ומדווחים על שיפור באיכות החיים שלהם. ובה בעת, המעורבות האבהית מאפשרת לאם לחוות הקלה רבה יותר בנטל האחריות ההורית ותורמת לשיפור ביחסים הזוגיים. יחד עם זאת, שינוי זה גם עלול להגביר את תחושת הבלבול ואי הבהירות לגבי החלק של כל אחד מבני הזוג בנטל האחריות ובמקום שהוא תופס כהורה בטריאדה.
כאשר חלוקת האחריות משתנה ואינה בהירה ונטל האחריות גובר ובני הזוג עסוקים למלא את צורכי התינוק, תוך התמודדות עם לילות טרופי שינה, היחלשות פיזית של הגוף, חזרה של בן הזוג לעבודה ואתגרים רבים נוספים, עלולים לצוף קשיים במערכת הזוגית, כגון פנקסנות וניהול חשבונות הדדי, תחושת בדידות בתוך הזוגיות, תחושת חוסר נראות וחוסר הערכה ופרגון מצד בן הזוג, מאבקי כוח ועימותים.
בנוסף לכך, בשלב זה עלולה להתרחש ירידה בתשוקה המינית והפחתה בתדירות ובתחושת ההנאה שבקיום יחסי המין. כאשר פוחתת מידת האינטימיות, ובני הזוג חשים שהם פחות חושקים ונחשקים, מתווספת תחושת תסכול נוספת בדינמיקה הזוגית.
כאן עלולות להתעורר תחושות של אכזבה, געגוע לימים שהיו לפני ההורות ורצון לחזור לזוגיות שהיתה. תחושות אלה עלולות להיחוות כתהליך של פרידה, אובדן ואף אבל. כאשר לא ניתנת לגיטימציה לנוכחותן של תחושות אלה, המתלוות לשינוי שחל, מתעוררת תחושת אשמה ומתחזקת חוויית התסכול והבדידות בהתמודדות ההורית.
ועדיין, אפשר לצלוח את המעבר הזה אחרת וללכת במסע המשותף הזה יחד, זה לצד זו, במקום זה מול זו.
אפשרות זו מתחילה מתוך התפיסה שהרך נולד הוא למעשה פרי יצירתה של הזוגיות, האהבה, התשוקה והאינטימיות. חשוב לזכור שהחברות והשותפות היא הבסיס להורות ולמשפחתיות.
לצד ההפנמה של לידת התינוק גם הזוגיות ניצבת בפני תהליך של לידה מחדש ושל התפתחות אשר כרוכות בהתכווננות ובשינוי. אלה בהתאמה לדינמיקה ולצרכים המשתנים.
ולכן, רצוי להיערך ולהיפתח להיבטים חדשים ונוספים שאתם עשויים להיחשף אליהם לראשונה בעצמכם, בבן הזוג ובזוגיות, ולתובנות החדשות שיעלו בדרך.
כדאי להיערך לכך שהתקופה הראשונה טומנת בחובה אתגרים לא פשוטים אך היא גם זמנית וחולפת.
חמלה וסלחנות כלפי עצמכם וכלפי בן הזוג עשויות להקל עליכם בתהליך. זכרו ששניכם נמצאים יחד בתוך התהליך, וגם אם לעתים קשה לראות את ההזדקקות של האחר, כל אחד מכם כרגע זקוק לתמיכה וחיזוק.
כדאי לזכור שגם אם תנאי ההישרדות לעתים מוציאים מכם תוקפנות או עוינות, אין זה מבטל את כל מה שבניתם עד כה.
עם זאת, ניתן לנסות להתעלות, לנשום ולמצוא דרכים נוספות ויעילות יותר לתת ביטוי לתוקפנות שעולה (עבור אחד הדרך יכולה להיות יצירה ועבור אחר דרך ספורט או יציאה למרחב). ויותר מכך, רצוי לשקף ולתקשר צרכים אלה זה עם זו.
כמו כן מומלץ להיעזר בסביבה התומכת ככל האפשר. לפרגן לעצמכם זמן איכות פרטי וזוגי ולעמוד על כך. מקלחת טובה, זמן קפה משותף בבוקר, דקה של חיבוק לפני השינה, יציאה להליכה משותפת, השלמת שעות שינה.
זכרו שכל אחד מכם מתמודד אחרת. כל אחד מכם מתמודד בצורה הטובה ביותר שלו כרגע מתוך הכוחות והמשאבים שקיימים ברשותו באותו זמן נתון.
המפתח למודעות זו הוא פיתוח יכולת אמפתית ומיומנויות תקשורת זוגית מיטיבה.
כדי לפתח יכולות אלה חשוב עוד בשלב התפתחות העובר בבטן לבנות חזון הורי משותף - לדבר על הציפיות, החלומות, הערכים, לצד החששות, הדאגות והצרכים שלכם. אילו הורים הייתם רוצים להיות? איזה מרחב הייתם רוצים לייצר בבית ובמשפחה החדשה? על אילו ערכים חונכתם בבית? ומהם הערכים שתרצו להנחיל לילדיכם ולחיות לפיהם? למה אתם זקוקים מבן הזוג? מה הציפיות שלכם זה מזו? על מה אתם מוכנים או לא מוכנים להתפשר?
ומתוך חשיבה זו ניתן לצאת לחזון המשותף שמגלם את החיבור שבין שני העולמות שנושא כל אחד מכם. מדובר בחזון שיהווה עוגן ויוכל להמשיך להתפתח ולהיבנות מחדש בצורה דינמית עם ההתפתחות שלכם כהורים, כזוג וכמשפחה.
עם זאת, ייתכן שתחוו רגעים או אפילו תקופות ששניכם תרגישו שקועים עמוק בתוך הבוץ ושיש לכל אחד מכם צורך הישרדותי לשמור על המשאבים הדלים שברשותו. אלה רגעים שקשה לגייס בהם יכולת אמפתית (למשל במצבים של דיכאון לאחר לידה). הדרך היעילה ביותר להתמודד עם מצבים כאלה היא לבקש מדמות שנמצאת מחוץ לבוץ ושאתם סומכים עליה, למשוך אתכם החוצה.
למעשה, רוב ההורים שאני פוגשת בקליניקה ושפונים לטיפול, מגיעים רק לאחר שכבר שקעו בבוץ.
ההמלצה שלי היא בהחלט לגייס כל תמיכה שאתם יכולים לקבל במשפחה, בקהילה ובעת הצורך גם בקרב אנשי מקצוע. ובעיניי, יפה שעה אחת קודם. ככל שתקדימו לפנות עוד לפני ששקעתם, כך תצלחו את המשבר בצורה קלה, חלקה, רגועה והרמונית יותר.
מאחלת לכם מסע זוגי מרתק, מלמד, מפרה, מלא בתשוקה, אהבה, שמחה והתגברות על מכשולים שתיצור צמיחה והתפתחות של כל אחד מכם בנפרד וביחד.
ושיהיה בשעה טובה...
עינת
מתחים בזוגיות
לעתים קרובות, הפיכה להורה מכניסה מתח למערכות יחסים, ללא קשר לשאלה איך הן היו לפני כן.
חלק מהבעיה היא שההורים הטריים עייפים ויש להם הרבה פחות זמן לבלות זה עם זו מאשר לפני הגעת התינוק.
הרבה יותר קשה לצאת ביחד, הרבה יותר קשה ליהנות מדברים שמהם נהנו לפני כן, ואחד מבני הזוג עלול להרגיש מוזנח ולהתמרמר על מה שהוא תופס כחוסר תמיכה.
אבל השלב שבו תינוקות וילדים לוקחים את כל האנרגיה הפיזית והרגשית אינו נמשך לנצח.
מומלץ לפנות זמן זה לזו כשכן מתאפשר ולעשות דברים קטנים כדי שבן/בת הזוג ירגישו שאכפת לכם ושגם הם חלק מהסיפור.
כשמדובר בתינוק ראשון, יכולה להיות תחושת בדידות או ניתוק מהחיים הקודמים, ובני הזוג לא יוכלו להעניק זה לזו את מה שהיו רגילים לקבל מהעבודה ומהחברים לפני כן.
לשם כך, נדרשות מאנשים אחרים בחיינו תמיכה, חברות וכתף לבכות עליה.
לא משנה עד כמה קרובים היו בני הזוג לפני הולדת התינוק, הם אינם יכולים לקרוא את מחשבותיהם זה של זו.
החיים של שניהם משתנים ויש לשוחח על כך, להביע את רצונותיהם ולציין מה מפריע לכל אחד מהם במידה שחשים מרמור, כעס או עצב.
כנות לגבי הצרכים האישיים היא חשובה מאוד: האם נדרש חיבוק? אולי הבנה? אפשר גם לבקש מחבר קרוב או בן משפחה לשמור על התינוק כדי לבלות ביחד, גם אם מדובר רק בהליכה בפארק, ואפשר לעשות במשותף את מטלות הבית והטיפול בתינוק, כדי לבלות יותר זמן ביחד.
עוד חשוב לדבר על האופן בו ההורים רוצים לגדל את הילד.
לפעמים מגלים שאין הסכמה על דברים בסיסיים, כמו משמעת וגישה חינוכית, ומציאת הדרכים להתמודד עם הנושאים הללו צריכה להיעשות ללא הבעת אי-הסכמה מול הילד.
אם המצב בין ההורים הטריים מתדרדר עד לחשש שמערכת היחסים תתפרק, אפשר לחפש עזרה של יועץ או מטפל זוגי, פנים אל פנים או אונליין.
הולדת תינוק משנה גם את מערכות היחסים עם בני המשפחה והחברים, בין אם מדובר בזוג ובין אם בהורה יחידני.
הדבר משתנה מאדם לאדם, למשל יש אמהות טריות שמרגישות שאמהותיהן משתלטות, בעוד שאחרות מתרעמות על כך שהן אינן עוזרות מספיק.
האפשרות הטובה ביותר היא להציג בבהירות את סוג העזרה המצופה במקום ״לזרום״ עם מה שמוצע ולחוש מרמור.
יש לזכור שגם קרובי המשפחה מתרגלים למערכת יחסים חדשה לגמרי עם ההורים הטריים, ואם לא יבהירו להם כיצד מצופה מהם לנהוג – הם לא ידעו זאת.
חברים ותיקים עשויים להפסיק לבקר את ההורים הטריים, או מנגד – לצפות שהם ישימו הכל בצד ויתפנו ליציאה בערב. הדבר יכול להקשות על שימור חברויות. הסבר על האופן בו חיי ההורים החדשים השתנו יוכל להועיל, שכן ייתכן והחברים אינם מבינים זאת.
מומלץ לשמור איתם על קשר ולהשאיר להם מקום, כי תמיכתם עשויה להיות בעלת ערך רב.
לעתים קרובות אלימות ביתית, או התעללות ביתית (התעללות פיזית, רגשית או מינית בין בני זוג או בני משפחה), מתחילה להיות מופנית כלפי אישה כשהיא בהריון, והתעללות קיימת עלולה להחמיר בהיריון או אחרי הלידה. אף אדם לא צריך להשלים עם אלימות ביתית, והיא מסכנת את בריאות האם והתינוק כאחד.
במצב כזה, יש לדבר עם רופא או מיילדת או לפנות לקו סיוע רלוונטי לנשים או לגברים. עדות לאלימות ביתית יכולה להשפיע באופן חמור על ילדים. עובדים סוציאליים יכולים לעזור להגן על הילד, ואם ההורה מעוניין בכך – גם לסייע לו לנקוט בצעדים להפסקת האלימות או למצוא מקלט.
מתוך אתר NHS
עריכה:
איתן טמיר, (MA),
ראש המכון
עדכון אחרון:
21 בפברואר 2022