איך לתווך מיניות למתבגרת בבית דתי? | מקרה והדרכת הורים

מיניות בגיל ההתבגרות היא נושא מורכב ורגיש, במיוחד במשפחות מסורתיות ודתיות. 

כשהילדים שלנו מתחילים לגלות את עולם המיניות, בגופם ובתודעתם, ההורים עשויים למצוא את עצמם מתמודדים עם רגשות מעורבים, שילוב של דאגה, חרדה ולעיתים הכחשה.

המפגש הקצר שלי עם הוריה של נועה, נערה בת 12 וחצי ממשפחה דתית, מדגים את האתגרים הייחודיים העומדים בפני מתבגרים והוריהם בתקופה זו.

דרך הסיפור, נבחן כיצד ניתן לגשר על הפער בין הצורך בהגנה לבין החשיבות של הקניית גבולות, קבלה וחמלה, ונציע דרכים לתקשורת פתוחה ובריאה על מיניות במסגרת המשפחתית.

***

רחלי ודודו לוי, זוג הורים ממשפחה דתית ביישוב ליד ירושלים, פנו אליי להתייעצות בנוגע לבתם הבכורה, נועה, בת 12 וחצי. בהודעה המקדימה הם ציינו שהם מחפשים "ייעוץ לגבי OCD וטיפול ב-CBT" עבור נועה, הבת הבכורה, שלה אחות צעירה יותר בת 9.

כשנפגשנו, רחלי פתחה בתיאור המצב: 

"קראנו באינטרנט מאמר שלכם על OCD וזיהינו אצל נועה תופעות שונות שהדליקו אור אדום. נועה תמיד הייתה ילדה רגישה, אבל לאחרונה היא נראית מוטרדת יותר מתמיד. היא שואלת שאלות מוזרות על החיים וגם על דברים אחרים." 

כשביקשתי הבהרה לגבי ״הדברים האחרים", דודו נראה לא נוח והסיט את מבטו. רחלי המשיכה בהיסוס: "היא שואלת על צניעות. אם היא מתנהגת בצורה ראויה".

"האם נועה דיברה על מחשבות ספציפיות שמטרידות אותה?" שאלתי.

רחלי הסתכלה על דודו, שנד בראשו. "היא... היא אמרה שהיא מרגישה 'לא בסדר' כי היא חושבת על בנים" אמרה רחלי בשקט. 

"אני מבין שזה נושא רגיש," אמרתי. "אבל חשוב שנדבר על זה בפתיחות. מחשבות על המין השני הן חלק טבעי מההתבגרות."

ראיתי את דודו מתכווץ מעט בכיסאו, יצא לו מצמוץ שנראה כמו טיק. " היא עדיין ילדה," הוא אמר. "זה נראה רחוק". אני מגיב בהתכווצות מזדהה, תגובת ראי אוטומטית לחוסר האונים של אב שבתו הולכת ומתהווה לנגד עיניו מילדה לנערה. כל הרגשות והמחשבות שצבר לאורך חייו לגבי המין השני, צפים תוך זמן קצר ועומדים ביניהם, המציאות נצבעת כהרף עין, והוא למד כבר שדברים כאלה לא חוזרים לאחור.

הזמן קצר, 20 דקות, אבל מרגע לרגע אני מבין שמוקד הקושי אינו בנועה. ההורים ממאנים לקבל את גזירות הזמן. "אני יודע שזה יכול להיות מפחיד לראות את הילדה שלכם גדלה," אמרתי בשקט. "זה מאתגר לחשוב על זה, אבל ההתפתחות המינית היא חלק טבעי ובריא מהגדילה".

שוחחנו על החשיבות של תקשורת פתוחה עם נועה. הסברתי להם על ההבדל בין מחשבות לפעולות, ועל הצורך לתת לנועה הדרכה מותאמת אישית במרחב בטוח לשאול שאלות ולהביע את רגשותיה.

בסוף הפגישה, רחלי נראתה יותר רגועה. "אני מבינה עכשיו שאולי הגבנו בצורה מוגזמת," אמרה, "אנחנו פשוט רוצים להגן עליה." 

"זה טבעי לרצות להגן," אמרתי. "רק שזה משתנה כל הזמן, פעם ההגנה הייתה למנוע ממנה חשיפה לתכנים שאינם תואמי גיל, היום ההגנה היא לחבר אותה לדחפיות המוזרה שנחתה עליה״.

ביקשתי מהם שינסו להיזכר בינם לבינם בחוליה החסרה של המפגש עם מיניות בשנות התבגרותם.

נזכרתי גם במפגש המאיים הזה אצלי, ילד די תמים מבית דתי, שנדרש להטמיע תשוקה שלא הכרתי ולהתאים אותה לכדי אינטגרציה בין דחף, מוסר וקיום מצוות.  נהיה לי עצוב כשנזכרתי שהייתי שם ממש לבד, כי לא היה אף אחד בסביבה שלי שידע איך לעזור. את החלל השלמתי בכוחוץ עצמי, בתהליך די מייסר של ניסוי וטעייה לאורך ימים רבים. בשלב הזה שמחתי על הזכות שנפלה בחלקי לדבר עם הורים שיכולים לנהוג אחרת. 

***

איך לקבל את המיניות של הילדים שלנו ולתווך אותה?

נועה נמצאת בתחילתה של תקופת ההתבגרות המינית - שלב התפתחותי מאתגר המלווה בשינויים פיזיולוגיים, רגשיים וחברתיים. השאלות שהיא מעלה לגבי צניעות ותחושת האשמה שלה ביחס למחשבות על בנים, מצביעות על קונפליקט פנימי טיפוסי לגילה, במיוחד בהקשר של סביבה דתית. הכתם הזה הולך וגדל בעולם שלה, הריגוש הלא מובן מגיע שוב ושוב גם אם היא מרחיקה אותו זמנית.  

בית הספר מנסה להסביר על מיניות, אבל מדלג במבוכתו על פני החוליה הקריטית של תהליך הקניית הידע, בו מתקיימת פרשנות סובייקטיבית של עובדות חיים. את זה הרבה יותר קשה להעלות ולהעביר במצגת גנרית בשיעור צידי על חינוך מיני. 

חשוב לעזור להורים להבין, ואולי אף להיזכר, כמה מבלבלת הייתה ההתעוררות המינית, איך המתח בין הנורמות הדתיות לבין הדחפים הטבעיים של גיל ההתבגרות יצר deadlock של חרדה ובלבול, שמתרחש כפי שנראה אצל נועה. 

רחלי ודודו, הוריה של נועה, ניצבים בפני אתגר משמעותי - הצורך להגן על בתם לבין האתגר לאפשר לה לצמוח ולגדול. תגובתם המהוססת והחרדה מדגישה את הקושי לעכל את ההתבגרות המינית של בתם. במצב כזה, הכי חשוב לעודד תקשורת פתוחה בין רחלי לנועה. היעדר שיח פתוח עלול להגביר את תחושות האשמה והבלבול, ובמקרה שלנו עלול להתפתח בעתיד כסימפטום.

המלצה מרכזית היא לספק לנועה חינוך מיני מותאם לגילה ולרקע התרבותי-דתי של משפחתה. זה יכול לעזור לה להבין את השינויים שהיא עוברת ולהפחית חרדה. במקביל, במידת הצורך, יתכן שנועה תוכל להפיק תועלת מייעוץ פסיכולוגי שיעזור לה להתמודד עם הרגשות והמחשבות בצורה בריאה ורגועה יותר.

סיכמנו שרחלי תנסה למצוא את הדרך לשוחח עם נועה על התפתחותה המינית, ושתחזור אליי אם תרגיש צורך בהדרכה על הנושא. חשבתי כבר על מדריכת הורים דתיה מצוינת מהמכון.

כשיצאו מהחדר, הרהרתי בכך שלפעמים הקושי הגדול ביותר של ההורים הוא להכיר במיניות המתפתחת של ילדיהם. 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר