אבסולוטיזם | אשליית הבטחון שנסדקת בטראומה

אבסולוטיזם הוא מושג המתאר את האמונה היסודית והשגויה לגבי העולם כמקום צפוי ובטוח.

כל אחד מאתנו מחזיק בהן כדי לשמר את התחושה, שנועדה לעזור לנו להתמודד עם המציאות עם פחות חרדה.

לדוגמה, רובנו מניחים שכאשר נלך לישון בלילה, נתעורר בבוקר, ושכאשר ניפרד מבני המשפחה בבוקר, נראה אותם שוב עם חזרתנו הביתה בערב. למרות שאנו יודעים שיש סיכוי נדיר שמישהו מאיתנו לא יתעורר או יחזור, אנחנו לרוב לא חוששים מכך באופן יום-יומי. זו הכחשה בריאה שמאפשרת לנו לחיות חיים שגרתיים ללא דאגה מתמדת.

טראומה יכולה לשבור את הכחשה בריאה זו ולהוביל ל"אובדן האבסולוטיזם של חיי היומיום".

חוויות טראומטיות משנות את ההשקפה שלנו על העולם וגורמות לנו להרגיש שהוא מסוכן ובלתי צפוי.

אנשים שחוו אירוע טראומטי מדווחים לעיתים קרובות על שינוי עמוק בראייתם את העולם.

התחושה שהעולם הוא מקום בטוח נעלמת, והם מתחילים לחשוש באופן תמידי מהגרוע ביותר. זה מה שסטולורו מתאר כ"ניפוץ העולם החווייתי".

ההשלכה של אובדן הכחשה בריאה זו היא תהום עמוקה בין החוויה של אלו שחוו טראומה לבין החוויה של אנשים שלא עברו טראומה, ה"נורמליים".

אדם שחווה טראומה מרגיש שהחיים שבריריים וכל רגע עלול להיות האחרון.

התחושה הזו יכולה להוביל לתחושות של בידוד וניכור, כי קשה לאנשים סביבו להבין את תחושת הסכנה המתמדת שהוא חש. 

למעשה, אובדן ההכחשה הבריאה בעקבות טראומה לא מצביע על חוסן או כוח מיוחד. להפך, הוא מוביל לתחושות של חוסר ביטחון ובדידות.

זהו מצב שמחייב יצירת קשרים עם אחרים שמבינים את החוויה הטראומטית, מקום שבו אפשר להיות מובן ומקובל על ידי אחרים.

הבנת האובדן הזה והיכולת ליצור בית התייחסותי חם ותומך יכולים להיות הצעד הראשון במסע הארוך לשיקום.