טיפול בהפרעות אכילה לפי פסיכולוגיית העצמי

הפסיכולוגיה של העצמי מעריכה כי הפרעות אכילה נובעות מהפרעות כרוניות ביכולת האמפתית של ההורים, או של מטפלים חשובים אחרים, שנכחו בחייו המוקדמים של הילד.

הייחודיות שלה היא שבנקודה מכרעת כלשהי הנערה המפתחת הפרעות אכילה ממציאה מערכת חלופית כדיי למלא צרכי זולת עצמי.  

במערכת זו דפוסי אכילה מעוותים מופעלים במקום אנשים והילדה נשענת עליהם.

ספרו המצוין של הפסיכולוג איתן בכר,"הפחד לתפוס מקום", מתמקד באטיולוגיה של הפרעות אכילה דרך נקודת הראות של פסיכולוגיית העצמי, שפיתח היינץ קוהוט.

הנטיה של המתמודדת עם הפרעות אכילה היא התעלם מצרכיה, רגשותיה והאינטרסים של, מה שמחייב גישה פסיכותרפיסטית דינמית שתציע הקשבה מבפנים.

עמדת המטפל ב-SELF PSYCHOLOGY

המטפל הקוהוטיאני, שעובד לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי, יחרוג מההקשבה החופשית ויקדיש ערנות ומאמץ מיוחד כדיי להקשיב לתחושת העצמי של החולה דרך אינטרוספקציה (התבוננות פנימה).

עמדה טיפולית זו נחשבת לפעמים בטעות לתומכת. המטפל אמור כביכול להיות אדיב ונחמד ולפצות על החסכים שהפציינט חווה בילדות.

אלא שהפסיכולוגיה של העצמי אינה סבורה שבאמצעות חוויה רגשית מתקנת ב"כאן ועכשיו" יתוקנו החסכים המוקדמים.

אם המטפל יצליח ליצור סביבה אמפתית הכישלונות לא יהיו מזיקים. בתהליך באמצעותו מתרחש הריפוי המטופל לוקח על עצמו פונקציות של העצמי שלו, שהמטפל מילא למענו עד עתה, ומתחיל להפעיל אותן בכוחות עצמו.

תפקיד המטפל הוא ליצור אווירה טיפולית שמתאימה לגיוס הדרישות החיוניות למטופל, להשתקפות ולביטוי החופשי של דרישות אלו במסגרת הטיפול.

המטפל יפגוש בצרכי המטופל בכך שהוא מכיר בהם ומנסה להבין את רגשותיו, את משאלות לבו ואת מחשבותיו מנקודת ראותו הייחודית. זוהי אמפתיה. המטפל מצדיק ומפרש את ההשתוקקות של הפציינט לתגובות מרגיעות ומאשרות ומכיר בה.

כשמדובר במטופלות הסובלות מהפרעות אכילה, קיימת חשיבות מכרעת להשתהות ארוכה של המטפל בשלב של ההשתקפות האמפתית. העמדה הטיפולית הייחודית של זולת עצמי משמעותית במיוחד לסוגיה טיפולית זו של פירוש הנחווה מבפנים או מבחוץ.

העצמי הבריא

לפי הפסיכולוגיה של העצמי, העצמי הוא המרכז של היקום הפסיכולוגי של הפרט, אליו אנו מתייחסים. העצמי האנושי הבריא נחווה כתחושה של שלמות, חיות ועוצמה, הוא מרכז יזמה עצמאי.

זולת עצמי מתייחס אל אותו מימד בחוויה שלנו שחווה את האדם האחר באותו תפקוד התומך בעצמי שלנו.

עצמי בריא יכול במידה רבה למלא את הצרכים הפנימיים:

צורך בהערכה עצמית

צורך בוויסות רגשי

צורך בהרגעה

צרכי ביטחון

תחושת חיות

תחושה של המשכיות לאורך זמן ומקום

במהלך תפקוד בריא של העצמי אחרים יכולים לשמש כזולת עצמי אך ההישענות עליהם בוגרת ומוגבלת בהיקפה.

לפי הפסיכולוגיה של העצמי, גם אנשים בריאים ובוגרים זקוקים למילוי הצרכים הפנימיים של העצמי, לפחות באופן חלקי, על ידי זולת עצמי. הם יוכלו לשאת כישלונות של זולת עצמי ואף לצמוח מהם.

העצמי שאינו בריא תלוי במידה רבה ולפעמים לחלוטין בזולת עצמי שיעשה בשבילו מה שהעצמי שלו אינו יכול.

ריפוי העצמי בהפרעות אכילה

התפתחות תקינה של העצמי בילדות תלויה בחוויות מתאימות של זולת עצמי.

לפי הפסיכולוגיה של העצמי אלמנט מרכזי בתהליך זה הוא ערנות המטפל לטראומטיזציות אפשריות בהעברה, הנגרמות מכישלונות בלתי נמנעים באמפתיה שלו (כשל אמפתי).

כך, דרך שבר, ערנות של המטפל לקיומו ותיקונו, התהליך הטיפולי מתקדם ובעצמי נבנים מנגנונים פנימיים של ויסות.

מטופלות בשלבים מתקדמים של הטיפול יכולות לשתף ברגשות הפגועים שלהן במקום לנסות לשקם תחושה של לכידות עצמית דרך הצרכים האלו.

האנורקטית שואבת את סיפוקה לצרכי זולת עצמי מאוכל בעיקר דרך חוויות של זולת עצמי משקף. הצורך שלה בהאדרה עצמית אינו מתמלא באמצעות הערצה מבני אדם אלא משכנוע פנימי שיש לה כוחות על-טבעיים שמאפשרים לה להימנע מאוכל. כך היא חשה מתוגמלת. תחושת הניצחון מלווה בסיפוק ומעידה על הנאה נרקיסיסטית. 

הבולימית שואבת סיפוק דרך האוכל לצורכי זולת עצמי בעיקר דרך חוויות של זולת עצמי אידיאלי. היא חווה אוכל ככח כל-יכול שמספק רוגע וחום, כמו גם כווסת לרגשות כואבים כמו עלבון, עצב ווכעס. מאחר שהמטופלת בהפרעות אכילה חווה את המזון כמקור עיקרי למילוי צרכיה של צרכי זולת עצמי, היא מגנה עליו באותה עוצמה בה אנשים אחרים ידבקו בזולת עצמי אנושי.

האנורקטית שואפת להתנהג כאילו היא אדם ללא עצמי. היא משמשת כל הזמן בתור זולת עצמי עבור אחרים וזה חוסם אותם מלשמש בתפקיד זולת עצמי עבורה. ביטול עצמיותה של האנורקטית מתבטא בהתעלמות מצרכיה הבסיסיים, כמו מזון ותפיסת מקום בעולם. לא לתפוס מקום עד כדי היעלמות של גופה הוא הביטוי הקיצוני ביותר של ביטול עצמי.

לפי הפסיכולוגיה של העצמי נחוצה לאו דווקא סביבה חמימה אלא סביבה שמשתדלת להבין את נקודת המבט הסובייקטיבית של הפרט. כך, המטפל הקוהוטיאני יעביר למטופלת את התחושה שמישהו מתייחס אל עצמיותה ושעצמיותה היא אתגר ראוי ויקר שמחפשים אחריו.

לאחר שהאנורקטית חשה שהעצמיות שלה מתחזקת, מעצם חיפושו של המטפל אחריה, ניתן לעבוד גם עם פירושים בנוגע לביטול העצמי.

חוסר התפתחות העצמי מתבטא בתחושה קשה של ריקנות. כהגנה מפני תחושה זו החולה בהפרעות אכילה מארגנת לעצמה בקרה וניסיון שליטה על הריקנות דרך הסימפטומים. היא מנסה להשתלט על הריקנות דרך אכילה כפייתית או ע"י יצירת "ריקנות מבוקרת" ע"י הקאה או הימנעות מאכילה. כך מזון נכנס לתפקיד מלאכותי של לזולת עצמי, שנחווה כאמין עבור המטופלת, כאשר היא מתמודדת עם ריקנות.

הסבר נוסף הוא שאוכל הוא המדיום הראשון שבאמצעותו מספקות דמויות הוריות חוויות הרגעה, חום ונוחות, כבר מהימים הראשונים חיים, ולכן אוכל הוא 'מועמד רלוונטי' כתחליף לזולת עצמי אנושי.

התנהגות אכילה מופרעת מאפשרת למתמודדות מידה רבה של אוטונומיה, תוך שהיא מספקת הגנה כנגד התפרקות מוחלטת.

מטרת הטיפול הדינמי בהפרעות אכילה, והטיפול בפסיכולוגיית העצמי בפרט, היא ליצור מחדש את האמון בקשרים בין-אישיים קרובים.