פרדוקס הקישוריות: מדוע העידן הדיגיטלי גורם לתחושת בדידות?

כיום, בעידן הדיגיטלי, האינטרנט הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו ושינה את הדרך שבה אנו מתקשרים עם אחרים.

לצד אין־ספור האפשרויות שהעולם הדיגיטלי מציע, גוברים החששות מהשפעת עידן זה על תחושת הבדידות.

פרדוקס הקישוריות (Paradox of Connectivity) מתייחס לכך שבעוד שהאינטרנט מספק הזדמנויות לקשר, שיתוף מידע וביטוי עצמי – השימוש בו עלול לגבות מחיר ולגרום לתחושת בדידות.

כאשר משתמשים באינטרנט באופן מתון ככלי לשיפור מערכות יחסים קיימות וליצירת קשרים חדשים – קיים דווקא פוטנציאל להקל על תחושת הבדידות.

עם זאת, במקרים רבים האינטרנט משמש כאמצעי לבריחה מאתגרים של אינטראקציות לא מקוונות ומקשיי היום־יום. שימוש מוגבר בו עלול לגרום להתמכרות ותלות, ונקשר למגוון השפעות שליליות ובפרט לבדידות. במחקרם של הודקי וקלקן נמצא כי ככל שהשימוש באינטרנט הופך למוגזם יותר, כך תחושת הבדידות מתעצמת. 

בדידות באה לידי ביטוי כאשר יש אי־התאמה בין מערכות היחסים שיש לאדם בפועל לבין הקשרים שהוא היה רוצה. זו חוויה סובייקטיבית לא נעימה, המאופיינת בתחושות של לחץ וחוסר שביעות רצון מכך שהצורך לקִרבה רגשית לא מסופק. בדידות ממושכת עלולה לעורר תחושת אי־שייכות, חרדה, דיכאון ומצוקה רגשית, ואף יכולה להשפיע לרעה על הבריאות הפיזית ועל איכות השינה.

מדוע השימוש באינטרנט מעצים תחושת בדידות?

ישנם מספר גורמים מרכזיים המסבירים מדוע השימוש באינטרנט עלול להעצים תחושת בדידות:

צמצום קשרים שאינם מקוונים

גורם עיקרי לתחושת הבדידות הוא שהשימוש באינטרנט לעיתים קרובות מחליף אינטראקציות משמעותיות המתקיימות פנים אל פנים. שכן, ככל שאנשים מבלים זמן רב יותר באינטרנט, כך הם נוטים להקדיש פחות זמן לשיח משמעותי ולאינטראקציות איכותיות עם סביבתם, מחוץ למרחב הדיגיטלי. שינוי זה יכול לגרום לאנשים לתעדף קשרים מקוונים חלשים על פני טיפוח מערכות יחסים פיזיות משמעותיות, ובסופו של דבר להותיר אנשים "מנותקים" וחסרי קשרים משמעותיים, וכתוצאה מכך לחוות בדידות מוגברת.

קידום אינטראקציות שטחיות

אומנם תקשורת דיגיטלית מאפשרת לתקשר בקלות ומספקת הזדמנויות ליצירת קשרים מקוונים, אך היא עלולה להוביל לאינטראקציות שטחיות, חסרות עומק או אינטימיות. זאת, בשונה מאינטראקציות פנים אל פנים המאופיינות ברמזים לא מילוליים התורמים לתקשורת עשירה ומשמעותית יותר. כך, האינטראקציות המקוונות לרוב חסרות סיפוק וחיבור רגשי בהשוואה לקשרים פיזיים. לכן, קשר אנושי אמיתי הולך לאיבוד ומתגברת תחושת הבדידות. 

במחקרם של קוגט ועמיתיו נמצא כי ככל שיש יותר קשרים מקוונים, כך חווים יותר בדידות. ניתן היה לצפות שככל שלאנשים יהיו יותר חברים (בין אם באופן מקוון או פיזי) כך הם ירגישו פחות בודדים, אך המחקר מצא אחרת. ממצא זה עשוי להתקשר לכך שאנשים עשויים לתפוס את קשריהם המקוונים כאטרקטיביים ולגרום להם לחוסר שביעות רצון ממערכות היחסים הפיזיות שלהם, ולמעשה להגביר תחושת בדידות.

אתגרי האיזון בין העולם המקוון והפיזי

השימוש בתקשורת דיגיטלית מצריך הסתגלות לנורמות חברתיות חדשות ומציאת איזון בין המרחב המקוון והפיזי. העולם הדיגיטלי המשתנה במהירות דורש להתמודד עם אתגרים חברתיים חדשים, כדוגמת פיתוח מיומנויות חברתיות דיגיטליות. הקושי להתמודד עם אתגרים חברתיים אלו עלול להגביר תחושת בדידות. 

חששות הקשורים לביטחון עצמי

לחששות לגבי ביטחון עצמי יש תפקיד משמעותי בהעצמת תחושת בדידות בעידן הדיגיטלי. הלחץ להציג גרסה אידיאלית של העצמי במדיה החברתית עלול לעורר חרדות ועכבות, ולפגוע ביכולת לבטא עצמי אותנטי. הדור הדיגיטלי מתמודד לא פעם עם פחד משיפוט ודחייה, אשר מאתגר יצירת קשרים אותנטיים ועמוקים, ועלול להחריף תחושת בדידות.

השוואות חברתיות מזיקות

הנוף הדיגיטלי חושף את משתמשי המדיה החברתית למשתמשים אחרים המציגים רשתות נרחבות של קשרים וחיים חברתיים תוססים לכאורה (המדיה החברתית נוטה להציג גרסה אידיאלית וערוכה של המציאות). חשיפה זו עלולה לעורר השוואות חברתיות מזיקות, שבהן האדם תופס את עצמו כחברתי פחות בהשוואה לחייהם הפעילים והמעורבים חברתית של אחרים. השוואות אלו יכולות להעצים תחושת בדידות. 

אופן השימוש באינטרנט

האופן שבו אנשים משתמשים באינטרנט עשוי להשפיע על חוויית הבדידות שלהם. בחירה לתקשר באנונימיות באינטראקציות מקוונות עלולה לפגוע ביצירת מערכות יחסים עמוקות ומשמעותיות, ולהוביל לקשרים שטחיים עם תקשורת מצומצמת ושביעות רצון נמוכה. יתרה מכך, מעורבות פסיבית באינטראקציות מקוונות, כדוגמת צריכת תוכן בלבד ללא השתתפות פעילה, מגבירה את תחושת הבדידות, מכיוון שהיא מונעת התפתחות של קשרים. 

בדידות דיגיטלית בקרב ילדים ובני נוער 

לאור החשיפה המתמדת של ילדים ובני נוער לטכנולוגיה, הם רגישים במיוחד להשפעת העידן הדיגיטלי על תחושת הבדידות. מגפת הקורונה העצימה עוד יותר את חוויית הבדידות שלהם, משום שבאותה עת נדרשו אמצעי ריחוק פיזיים וחלה עלייה בשימוש בטכנולוגיה.

בקרב ילדים, צריכה מופרזת של מדיה עלולה להפריע להתפתחות חברתית, לפגוע ביחסים בין־אישיים ולגרום לתחושת בדידות. באופן פרדוקסלי, ילדים עשויים לפנות למכשירים דיגיטליים כדי למלא חללים רגשיים, ולמעשה השימוש במכשירים עלול להרחיק אותם ממשפחתם ומבני גילם, ובכך ליצור חלל רגשי אחר.

בקרב בני נוער, במחקר של נוסו ועמיתיו נמצא כי ככל שהם מכורים יותר לאינטרנט, כך הם חווים יותר בדידות, ושהתמכרות לאינטרנט מנבאת בדידות. בדידות אצל בני נוער נקשרת לקשיים רגשיים, כדוגמת חרדה חברתית ודיכאון, אשר יכולים להוביל להחצנת התנהגות כגון: נשירה מבית הספר, שימוש בסמים ואלכוהול, תוקפנות והשמנת יתר. 

בתקופת הילדות וההתבגרות מפתחים מערכות יחסים עם אחרים משמעותיים, וקשרים אלו משפיעים על האופן שבו הפרט ייצור קשרים בעתיד. לכן, חוויית בדידות בשנים אלו יכולה להיות עם השפעות ארוכות־טווח ולפגוע במערכות יחסים עתידיות וברווחה הנפשית.

דרכים להתמודדות עם תחושת הבדידות בעידן הדיגיטלי

ישנן מספר דרכים שבאמצעותן ניתן להתמודד עם תחושת הבדידות בעידן הדיגיטלי.

• העלאת מודעות לתופעה:  מודעות לסוגיית הבדידות בעידן הדיגיטלי חיונית למניעת השלכות מזיקות ארוכות־טווח. שכן, הבנת ההשפעות השליליות של שימוש מוגזם באינטרנט והכרת הגורמים התורמים לבדידות דיגיטלית – יאפשרו לאנשים לנווט בעולם הדיגיטלי בדרך מודעת יותר. ידע זה יכול להנחות שימוש בהתערבויות ואסטרטגיות שיקדמו יצירת הרגלים מקוונים בריאים יותר וטיפוח מערכות יחסים משמעותיות לא מקוונות.

• הגבלת השימוש בטכנולוגיה: מציאת דרכים לאזן בין אינטראקציות מקוונות ולא מקוונות יכולה להפחית את תחושת הבדידות בעידן הדיגיטלי. שכן, שמירה על גישה מאוזנת לשימוש בטכנולוגיה תוכל לאפשר שיחסים משמעותיים לא מקוונים יטופחו לצד קשרים מקוונים. 

• ניצול חיובי של הטכנולוגיה: ניתן לרתום את הטכנולוגיה כדי לשפר מערכות יחסים לא מקוונות, במקום להחליף אותן. מינוף יתרונות הטכנולוגיה, כדוגמת שיחות וידאו, יכול לסייע לשמור על עושר הקשרים הלא מקוונים, במיוחד בעת מצבים שבהם הקִרבה הפיזית מאתגרת.

• טיפוח מערכות יחסים לא מקוונות: חשוב לתת עדיפות לאינטראקציות פנים אל פנים ולהשתמש בטכנולוגיה ככלי ולא כתחליף לקשרים פיזיים. פיתוח דפוסי תקשורת בריאים ורכישת מיומנויות בין־אישיות – חשובים על מנת לקדם קשרים פנים אל פנים ולהפחית הסתמכות על מערכות יחסים מקוונות. בקרב צעירים במיוחד, חשוב לספק תמיכה חברתית ופעילויות קבוצתיות פיזיות שיסייעו לטיפוח קשרים פיזיים עם בני גילם. בדרך זו ניתן יהיה לעודד תחושת שייכות ולהפחית את תחושת הבדידות. 

• פנייה לטיפול רגשי: טיפול רגשי יכול לספק תמיכה והכוונה בהתמודדות עם תחושת הבדידות בעידן הדיגיטלי. הטיפול עשוי לסייע לאדם לחקור ולהבין את חוויית הבדידות, לפתח מנגנוני התמודדות יעילים ולרכוש אסטרטגיות לטיפוח מערכות יחסים משמעותיות. התערבות טיפולית תוכל גם לספק מענה לקשיים רגשיים הקשורים לבדידות, כדוגמת חרדה או דיכאון. 

הבנת הקשר המורכב בין שימוש באינטרנט לבדידות תאפשר להתנהל בעולם הדיגיטלי ביעילות ולטפח קשרים משמעותיים אשר חוצים את גבולות המסכים. בדרך זו, ניתן יהיה לקדם רווחה נפשית ולהפחית השלכות שליליות של בדידות בעידן הדיגיטלי.

צופית טסלר, MA, פסיכולוגית בהתמחות קלינית, מכון טמיר ת״א

מועד פרסום:

20 ביוני 2023

מקורות:

Coget, J. F., Yamauchi, Y., & Suman, M. (2002). The Internet, social networks and loneliness. It & Society, 1(1), 180-201.

‏‏

Gultom, J. M. P., & Simanjuntak, F. (2022). Pastoral Strategies for the Loneliness Epidemic of the Digital Generation. Jurnal Jaffray, 20(1), 17-37.‏

Iwanicka, A. (2020). Loneliness as a potential consequence of the presence of children in the digital world. Interdisciplinary Context of Special Pedagogy, 28(1), 61-76.‏

Masur, P. K. (2021). Digital communication effects on loneliness and life satisfaction. In Oxford research encyclopedia of communication.‏

Nowland, R., Necka, E. A., & Cacioppo, J. T. (2018). Loneliness and social internet use: pathways to reconnection in a digital world?. Perspectives on Psychological Science, 13(1), 70-87.‏

Nwosu, K. C., David, E. T., & Unachukwu, G. C. (2021). Student Teachers' Socio-Demographic Variables, Internet Addiction and Their Loneliness in the Digital Age. International Journal of Education and Practice, 9(2), 272-284.‏

Odaci, H., & Kalkan, M. (2010). Problematic Internet use, loneliness and dating anxiety among young adult university students. Computers & Education, 55(3), 1091-1097.