טיפול בטריכוטילומניה | טיפול פסיכולוגי בדחף לתלישת שיער

 

 

מהי טריכוטילומניה?

 

טריכוטילומניה (TTM) היא הפרעה נפשית מסוג ההפרעות הקשורות לחוסר יכולת לשלוט בדחף.

 

במקרה זה מדובר בדחף של תלישת שיער מהקרקפת, תלישת ריסים, תלישת שיער מהגבות, ואם יש- גם מהזקן. שיטת הטיפול המוכחת והיעילה להתמודדות עם תלישת שיער היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT. 

 

שכיחות ההפרעה מוערכת בחצי אחוז עד 2% מהאוכלוסיה (שזה הרבה).

 

 

באיזה גיל מתחילה תלישת שיער?

 

טריכוטילומניה יכולה להתחיל בכל גיל, אך נצפה לעיתים קרובות יותר בקרב מתבגרים, עם דומיננטיות חזקה אצל נערות.

 

טריכוטילומניה עלול להתרחש גם אצל ילדים בגיל הרך;  עם זאת, בדרך כלל היא נעלמת ספונטנית (ללא טיפול) עד גיל בית הספר ונחשבת בדרך כלל להרגל, בדומה למציצת האגודל. ב

קרב בני נוער, ההפרעה תופיע בדרך כלל לצד תחלואה פסיכיאטרית נוספת, כגון דיכאון, הפרעות במצב הרוח, חרדה ופוביה חברתית.

 

חשוב גם לקחת בחשבון אובדנות בהקשר של טריכוטילומניה. מתוך מחקר מ-2023 עולה כי מבין כלל הנבדקים, 18.3% דיווחו כי סבלו ממחשבות אובדניות במהלך חייהם ו-2.3% אף דיווחו על ניסיון אובדני (Grant et al, 2023). ממצא מעניין נוסף הוא שמשתתפים עם היסטוריה של מחשבות אובדניות היו בסבירות גבוהה יותר לסבול גם מהפרעת דיכאון מג'ורי.

 

רוב האנשים החלו בהתנהגויות התלישה בין הגילאים 11 ל-13.  

טריכוטילומניה פורצת בדרך כלל בילדות ועלולה להופיע עם הפרעות נוספות כגון חרדה והפרעת אכילה. היא שכיחה יותר אצל בנים יחידים או בכורים, אך בעיקר אצל בנות.

כעבור זמן, הבעיה יכולה להחמיר או לדעוך מבחינת עוצמתה.

 

יש ילדים שמתחילים לתלוש שיער כבר לפני גיל 13.

בקבוצה זו, מספר הנערים והנערות השותפים למנהג הוא פחות או יותר זהה.

לעומת זאת בקרב מבוגרים שתולשים שיער, יש הרבה יותר נשים מגברים.

נערות בגיל ההתבגרות מתחילות לתלוש שערות בשיעור גבוה מנערים סביב גיל זה, למרות שהסיבה לכך לא ידועה.

עם זאת ייתכן שגברים בוגרים לא ממהרים לחפש טיפול לסימפטומים כמו נשים, ולכן ייתכן שההבדל בין נשים לגברים מבחינת שיעור הסובלים מהתופעה אינו גדול כפי שנדמה.

 

ישנם אנשים שמתחילים לתלוש שערות או לגרד את עורם הרבה שנים לפני גיל ההתבגרות: הורים מסוימים אפילו דיווחו על משיכת שיער אצל ילדים בגיל תשעה חודשים. כשמדובר בגילאים כל כך צעירים, ועד גיל בית הספר, ההתנהגות לעתים מכונה "טריכוטילומניה של תינוקות". לעתים התנהגות זו מלווה במציצת אגודלים, אך מומחים מעריכים כי הסובלים מטריכוטילומניה בגיל כה צעיר הם בסיכון נמוך יותר לסבול מהתופעה עד גיל מאוחר.

 

יובל המקסימה מסבירה ב׳כאן׳

על ההתמודדות שלה עם טריכוטילומניה:

 

 

  

מה מקור המילה טריכוטילומניה?

 

המונח "trichotillomania" שימש לראשונה על ידי הלופאו בשנת 1889.

מקורו בשילוב המילים היווניות "thrix" (שיער), "tillein" (למשוך) ו"mania "(טירוף).

 

 

תסמינים של טריכוטילומניה

 

טריכוטילומניה היא הפרעה נפשית כרונית של שליטה בדחפים, המאופיינת במשיכת שיער חוזרת  וכפייתית.

טריכוטילומניה, הידועה גם בכינוי "הפרעת תלישת שיער" או TTM, מאופיינת במשיכה חזרתית של השיער- מהקרקפת, הגבות, הריסים או כל מקום אחר בגוף.

 

 

קריטריונים לפי DSM-5-TR

 

 

ה- DSM מסווג כיום את טריכוטילומניה כחלק מהפרעות אובססיביות-קומפולסיביות והפרעות קשורות (OCRD). 

 

ההפרעה מוגדרת באמצעות חמישה קריטריונים:

 

• תלישה חזרתית של השיער המתבטאת באובדן שיער משמעותי.

• תחושת מתח לפני התלישה או כשמנסים להמנע ממנה.

• הנאה, שביעות רצון או הקלה בעת התלישה.

•  ההתנהגות אינה מתווספת למצב רפואי (עורי) או פסיכיאטרי אחר (כגון סכיזופרניה).

• תלישת השיער מובילה למצוקה או פגיעה בתפקוד באחד או יותר מתחומי החיים (חברתי, תעסוקתי וכו').

 

 

עולה שאלה בקרב מומחים לגבי נוכחותם של כל הקריטריונים בתמונה הקלינית של טריכוטילומניה.

למשל,  בדומה למתמודדים עם הפרעות שליטה בדחפים (כמו קלפטומניה או הימורים) רבים מתולשי השיער חווים מתח לפני התלישה או הנאה לאחריה. אבל יש הרבה תולשים שאינם מתארים תחושות אלו. 

זאת ועוד, יש מי שתולשים שערות מאזורי גוף שאינם גלויים, כמו שיער הערווה או החזה, והם עדיין סובלים ממצוקה גבוהה.

 

 

במקרים נדירים יותר מופיעה תלישת שיער בזמן השינה:

היא נקראת טריכוטילומניה מבודדת שינה (SITTM) והלוקים בה מתמודדים עם מריטת שיער גוף בשנתם, ללא שמץ של זיכרון לגבי התלישה לאחר ההתעוררות.

 

לא נמצא קשר בין תלישת שיער לבין בעיות עור כלשהן וגם לא לבעיות בריאותיות אחרות.

 

 

תחלואה נלווית

 

טריכוטילומניה היא הפרעה עם קומורבידיות גבוהה מאוד - השכיחות של הפרעה פסיכיאטרית נלווית לאורך החיים מגיעה ל- 80%.

 

 

ישנן כמה הפרעות נפשיות נלוות לצד טריכוטילומניה, אלה הנפוצות בהן:

 

• הפרעות חרדה.

• דיכאון מג'ורי.

• התמכרויות.

• הפרעות אכילה.

• הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).

• הפרעות אישיות.

• הפרעת גוף דיסמורפית (BDD).

 

 

בדידות ובושה

 

רבים מהסובלים מההפרעה מדווחים על בדידות ובידוד חברתי.

כיוון שהם חשים במקרים רבים בושה, חלקם נוטים להסתיר את הבעיה וכתוצאה מכך נותרים מבודדים, מבולבלים ומנועים מקבלת טיפול מקצועי.

לרוע המזל, ההסתרה תורמת לתפיסה כללית מוטעית כאילו שההתנהגות של תלישת שיער היא פחות שכיחה מכפי שהיא באמת.

הסובלים מהפרעה זו אינם יכולים להימנע מתלישת השיער גם כאשר מתחילים להיווצר אזורים שלמים של שיער תלוש המהווים פגיעה אסתטית ובעקבותיה גם עלולות לצוץ בעיות של רתיעה ודחיה חברתית.

 

הנה 5 דקות מתומצתות

על טריכוטילומניה:

 

 

 

מה גורם לטריכוטילומניה?

 

איך זה שיש אנשים שתולשים לעצמם שערות או שורטים את עורם ואילו אחרים לא?

המחקר מצביע על כך שלאנשים מסוימים ישנן נטיות מולדות לחיטוט בעור או למשיכת שיער.

 

מספר מחקרים הראו שלאנשים הסובלים מתלישת שיער יש שיעור גבוה מהממוצע באוכלוסיה של קרובי משפחה שנוטים אף הם לאותן התנהגויות רפטטיביות.

ניתן למצוא קשר סטטיסטי של קרבה משפחתית בין הסובלים מטריכוטילומניה לבין מתמודדים עם הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), דיכאון והפרעות אחרות של עיסוק בגוף.

 

מחקר שנערך לאחרונה בחן את הנטיה לתלישת שיער בתאומים זהים ולא זהים. התוצאות מחזקות את הכיוון הגנטי, מה שתורם למאמץ לבודד את הגנים הקשורים בה.

 

גם אם ישנה פרה- דיספוזיציה תורשתית להתנהגויות טריכוטילומניות, ישנם ללא ספק גורמים אחרים המעורבים אף הם ביצירת ההפרעה, למשל, טמפרמנט (מזג) אישי, תנאי סביבה, גיל התפרצות ההפרעה וגורמי סטרס משפחתיים.

 

 

תלישה אצל בעלי חיים

 

נקודה מעניינת היא שגם מיני בעלי חיים אחרים מעורבים בפעילויות דומות:

יונקים,  חלק מסוגי הקופים למשל, תולשים לעצמם שיער ותרים אחר ביצי כנים בפרווה שלהם ושל קופים אחרים.

 

גם ציפורים תולשות את הנוצות שלהן, עכברים תולשים לעצמם פרווה או "מספרים" את עצמם ואת שכניהם לכלוב, כלבים וחתולים יכולים ללקק את עורם או לנשוך חתיכה מעורם, ולהסיר פרווה עד לרמה של קרחות נקודתיות.

חוקרים המתעמקים בסיבתיות של טריכוטילומניה אצל בעלי חיים, מנסים להבין את ההתנהגויות הללו אצל החיות כדי שיעזרו לשפוך אור על הגורמים הנוירוביולוגיים הסבוכים שבבסיס אותן התנהגויות אצל אנשים.

 

 

תלישת שיער אצל מתבגרת - תיאור מקרה

 

אפרת גרדי, MSW, מטפלת CBT

 

מיכל, תלמידת יא', יושבת בשיעורים בבית הספר ונוטה לחלום קצת בהקיץ .

כדי לא להשתעמם, היא תולשת שערה.

ואז עוד אחת.

ועוד אחת.

היא שמה לב שכבר יש לה קרחת קטנה מעל האוזן. היא מתביישת בכך ומבטיחה לעצמה שלא תעשה את זה שוב.

אבל השיעור משעמם, ובלי לשים לב, ידה נשלחת לשיער ותולשת.

מיכל סובלת מטריכוטילומניה – תלישת שיערות כפייתית – המאפיינת בעיקר נשים.

בהפרעה זו נשים תולשות לעצמן שיערות, עד כדי אובדן שיער משמעותי או מלא.

 

לרוב, נתלשות שיערות מהראש, אך ישנם אנשים שתולשים את שיערות הגבות, הריסים או חלקים אחרים בגוף.

התלישה נעשית בדרך כלל בהיחבא והתולשת חשה בושה ביחס למעשיה ונוטה להכחישם.

היא לא שמה לב למעשה התלישה ולא חשה כאב במהלכו.

 

לאחר שהשערה נתלשה, היא לרוב משחקת בה, בהיסח הדעת: מלטפת עמה את הלחיים או השפתיים. ישנן אף תולשות שלועסות את השיער התלוש, עד שהן משליכות אותו.

התלישה תתרחש בעיקר במצבי לחץ, פחד, משפחה לא מתפקדת, שינויים במשפחה ולעיתים קרובות לא תהיה מודעת,

כלומר תוך כדי פעילות אחרת כגון הכנת שיעורים, קריאה, תוך כדי שיחה, ואצל מבוגרים יותר גם תוך כדי נהיגה.

הסובלים מטריכוטילומניה אינם מדווחים על כאב שנגרם כתוצאה מן התלישה אך כן מדווחים על תחושת גירוד גם לפני התלישה וגם לאחריה.

 

טריכוטילומניה גורמת למצוקה קשה, בעיקר כאשר מגיעה לפגיעה במראה החיצוני ופעמים רבות היא מלווה בהפרעת חרדה כללית או בדיכאון.

טריכוטילומניה נחשבת להפרעת שליטה בדחפים. תחילת התהליך מתבטא באובססיות ובתחושת דחף עז לתלוש. לעיתים הדחף בא על רקע שעמום או דווקא תחושת מתח נפשי ולחץ. כאשר עולה הדחף, באופן כמעט מיידי, ישנה היענות – והשערה נתלשת. עם התלישה באה תחושת הקלה ורגיעה.

אחרי הנחת מגיעות בושה וחרטה, אשר מתעצמות נוכח הנזקים החשופים שגורמת התלישה. 

 

לאורך זמן, נפגע הדימוי העצמי ועולה תחושת חוסר המסוגלות לעמוד בפני הצורך העז לתלוש.

ראשית הטיפול בטריכוטילומניה היא בהעלאת המודעות לתהליך, שנעשה בהיסח הדעת. כ

כל שתשים לב יותר לעליית הדחף, לתחושת המתח שמתלווה אליו ולצורך להיענות לו – כך תוכל לפתח את היכולת לסרב.

נוסף על כך, בטיפול נבחנים המחירים שמשלמת על התלישה – מראה חיצוני, דימוי עצמי, השקעת אנרגיה בהסתרת ההתנהגות; מול הרווח – תחושת הקלה מיידית.

 

כלי מרכזי בטיפול הוא "הפעולה ההפוכה" – אם ההיענות לדחף היא על-ידי שליחת היד לכיוון השיער ותלישה, המטופלת לומדת לעשות פעולה הפוכה.

למשל, להכניס את היד לכיס, או לאחוז במשהו אחר ביד. הפעולה ההפוכה מונעת ממנה להיענות לדחף ויוצרת קשר בין תחושת הדחף לבין פעולה שאינה מזיקה ועל-ידי כך מחלישה את הקשר האוטומטי בין הדחף לבין התלישה. בטיפול בטריכוטילומניה עושים שימוש בכלים מגוונים נוספים וסיכויי ההחלמה הינם גבוהים, למשל טיפול תרופתי או היעזרות בספרים לעזרה עצמית.

לאחר שמושגת הטבה משמעותית, חשוב לטפל באספקטים נוספים של ההפרעה, כמו הדימוי העצמי, מתח נפשי ועוד.

 

   

טריכוטילומניה וסינדרום רפונזל - אכילת שיער כפייתית (Trichophagia)

 

סינדרום רפונזל הינו מחלה נדירה בדרכי העיכול שבה נוצרים גושים מוצקים במעיים.

הפרעה זו נדירה ביותר והתגלתה בשנת 1968 לראשונה.

 

על אף שאינה שכיחה,, דבק בה השם "רפונזל", נסיכה מאגדת עם גרמנית, שהשתמשה בשיערה הארוך כדי ליצור סולם שיאפשר למאהביה להתגנב בסתר אל חדרה שבארמון.

 

למעשה, הפרעה זו היא מקרה קשה במיוחד של טריכוטילומניה, המאופיינת בעיסוק קומפולסיבי בתלישת שיער הגוף ומהווה גורם סיכון לבעיות עיכול חמורות ולהפרעות אכילה.

 

באחד המקרים שתועדו נמצאו בבטנה של נערה בת 13 גושים גדולים שיער ברחבי מערכת העיכול.

היא התלוננה על כאבי בטן קשים והקאות ובבדיקה מקיפה שנעשתה התגלה גוש שיער גדול במיוחד (המכונה בשפה הרפואית trichobezoar) שמילא את כל חלל הבטן.

לאחר שהוצא הגוש במלואו, נמצא שאורכו 25 ס"מ והוא שוקל מעל שלושה קילוגרם. 

רופאי גסטרו הפנו את הנערה לטיפול פסיכיאטרי, שכן אכילת שיער בכמות כל כך גדולה יכולה להיות מוסברת רק על ידי הפרעה נפשית.

במקרה זה, ההפרעה הופיעה ללא סימנים של פיגור או אוטיזם והוריה של המטופלת העידו על התנהגות של עיסוק יתר בשיער הראש והגוף כבר מגיל צעיר מאוד.

 

הרופאים מדגישים כי כאשר יש רקע כזה, לצד תלונות על כאבי בטן או הפרעות אכילה, כדאי מאוד לבצע בדיקת CT של חלל הבטן ולבדוק אם הצטברו בו גושי שיער. במידת הצורך, כדאי לבצע סריקות נוספות בכלים רגישים יותר.

לצד החשיבות של אבחנה מבדלת ממחלות מעיים כרוניות, הרופאים מדגישים שללא טיפול פסיכולוגי שיטפל באופן ממוקד באכילת השיער הכפייתית, הבעיה חוזרת לאחר כמה שנים, גם אם בוצעה פעולה כירורגית מקיפה ויסודית.

בכל מקרה, זו אינה בעיה שנפתרת כליל והחשיבות של מעקב נפשי וגופני בשנים שלאחר גילוי ההפרעה חשובות ביותר ועשויות להציל חיים.

 

 

אילו טיפולים פסיכולוגיים מתאימים לטריכוטילומניה?

 

טיפול התנהגותי 

 

טיפול התנהגותי הוא השיטה היעילה ביותר לטיפול בתלישת שיער כפייתית. 

 

 

טכניקת decoupling

 

טכניקת decoupling היא טיפול התנהגותי מקוון, שניתן ליישום כעזרה עצמית.

 

מחקר הערכה מצא כי שימוש ב-decoupling לצד תרגול טכניקת הרפיית שרירים יכול לסייע בהפחתת התנהגויות של תלישת שיער. 

 

ההתערבות הטיפולית במחקר ארכה 4 שבועות, כאשר חומרת התלישה הוערכה לפני ההתערבות, מיד אחריה ולאחר 6 חודשים.

השיפור נותר עמיד גם בחלוף חצי שנה. 

 

 

אימון בהיפוך הרגלים -  Habit Reversal Training

 

אימון להיפוך הרגלים (HRT), או Habit Reversal Training, הוא סוג של טיפול התנהגותי המבוסס על אימון מודעות, שליטה בגירויים ותרגול תגובה מתחרה.

 

המטפל מגביר את מודעות המטופל לפעולת התלישה. 

הוא מנסה להבין את הגורמים שמקדמים אותה, לזהות מתי היא עלולה להופיע, באילו מצבים רגשיים או פיזיים היא מתרחשת, איך מסגלים הרגלים חיוביים שימנעו את התלישה ואיך לשלוט בדחפים ולתרגל טכניקת הרפיית שרירים במצבי לחץ.  

 

 

אימון בהחלפת הרגלים - Habit Replacement Training

 

נשמעת זהה לטכניקה הקודמת, אבל חדשה ושונה. 

 

במקום תלישה, טכניקת Habit Replacement Training כוללת מגע עצמי עדין בעור, כמו ליטוף רך עם קצות האצבעות, כף היד או האמה, לפחות פעמיים ביום.

מחקר הערכה מראה שתרגול בהחלפת הרגלים הניב תוצאות חיוביות עבור 53% מ-268 המשתתפים, שנמשך שישה שבועות.

 

בניגוד  ל-ל-decoupling או לאימון בהיפוך הרגלים, הכרוכות בפעולה אלטרנטיבית להתנהגות הבעייתית (כמו הרמת יד לכיוון הראש, ששיאה נגיעה בתנוך האוזן), אימון החלפת הרגלים מתבססת על התנהגות חדשה ושונה (כמו מגע עדין בעור).

 

 

טיפול קוגניטיבי (CT)

 

פסיכותרפיה שמתמקדת בשינוי דרך החשיבה הלא מסתגלת. 

לא משתמשים הרבה בטיפול קוגניטיבי קלאסי בטריכוטילומניה, למרות שיש מחקרים שמעידים על יעילות דומה לטיפול התנהגותי.

 

 

טיפול CBT 

 

CBT הוא שילוב בין טיפול קוגניטיבי לטיפול התנהגותי.

נכון להיום, הטיפול המומלץ ביותר עבור ילדים, בני נוער ומבוגרים הסובלים מטריכוטילומניה הוא ללא ספק טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

טיפול CBT משתמש בניתוח הגורמים שמשפיעים על התנהגות המטופל, תוך התמקדות בתהליכים הקוגניטיביים שהם גורמים ונמצא יעיל כשיטת טיפול יעילה גם בקבוצה (Toledo et al, 2015).

 

מטפל CBT משתמש בניסויים התנהגותיים כדי לעורר שינויים בחשיבה.

בשיטת טיפול זו מתקיים תהליך אקטיבי, תומך, ספציפי, מוכוון תוצאות וממוקד, בו מונח הדגש על האינטראקציות בין מחשבות, אמונות, רגשות והתנהגויות. מטרתו של טיפול התנהגותי קוגניטיבי בטריכוטילומניה היא לרכוש שליטה בהתנהגות, והוא נמצא יעיל בהפחתת תסמינים של תלישת השיער ב- 75% מהמקרים בקרב ילדים ומתבגרים. 

 

בתחילת הדרך, לאחר הערכה קצרה, המטפל והמטופל קובעים יחד מטרות טיפוליות שתכליתן לשפר את המצב ההתנהגותי הקיים ומבססים חוזה, או ברית טיפולית. 

הטכניקות הטיפוליות עצמן הן ממש ברורות ונחשבות כי פשוטות, בהיותן התנהגותיות (חיזוקים שליליים וחיוביים להתנהגויות רצויות או לא רצויות, בהתאם לתפיסות המוכרות של הגישה הביהוויוריסטית). יחד עם זאת, חשוב לציין כי ההצלחה מחייבת תרגול, התמדה והשקעה - הן במהלך המפגשים לאורך הטיפול, והן בהכנת ותרגול שיעורי-הבית בפרקי הזמן שבין מפגש טיפולי אחד למשנהו.

 

בהיבט הקוגניטיבי, הטיפול מתמקד ויעשה "זום אין" על המחשבות הטורדניות המלוות את החשיבה וההתנהגות הדחפית בעקבותיה, תוך בחינה של עיוותי חשיבה שחשיפתם מאפשרת לבחון עד כמה הם משקפים את המציאות ועד כמה הם מושפעים מאופני חשיבה שאינם אדיפטיביים (או שהיו אדפטיביים בעבר וכיום ניתן כבר להשתחרר מהם). 

 

כאשר מדובר בטיפול CBT בתלישת שיער אצל ילדים ומתבגרים, המטפל נעזר לעיתים קרובות גם באמצעים אומנותיים ומשחקיים, במטרה להנגיש לילד את הכלים שמאפשרים שינוי, כמו גם להגביר את החיבור, האמון והזרימה בקשר. גם הדרכת ההורים פשוטה יחסית ומציעה להורים דרכי עבודה ישימות וממוקדות. 

 

ההמלצה שלנו היא לבחור מטפל/ת CBT  מנוסה בעבודה עם הפרוטוקול הטיפולי המקובל.  

 

 

ComB טיפול

 

טיפול ComB, או Comprehensive Behavioral (ComB) Treatment, הוא אסטרטגיית טיפול מותאמת אישית הכוללת מגוון טכניקות התנהגותיות וקוגניטיביות.

כך, המטפל מכיר את הכלים השונים ומתאים אישית טכניקות קליניות התפורות לכל מטופל ספציפי. גמישות זו פירושה שאין שני טיפולים זהים.

 

 

הפרוטוקול הטיפולי של ComB מורכב מארבעה שלבים:

 

שלב 1 - הערכה באמצעות ניתוח פונקציונלי: בחינה יסודית של הטריגרים לתלישה, זאת באמצעות למידה על האינטראקציה בין תחושות, מחשבות, רגשות, התנהגויות ומשתנים סביבתיים (ראשי תיבות של כל אלה נקרא SCAMP).

..

שלב 2 - זיהוי ובחירה של מטרות הטיפול: אחרי הבנת הסיבות הבסיסיות להתנהגות הקומפולסיבית, המטפל והמטופל מאפיינים את הגורמים העיקריים התורמים למריטת השיער.

 

שלב 3 - יישום התערבויות ספציפיות: חקירה ויישום המשלבים בין אסטרטגיות התנהגותיות וקוגניטיביות לבין תחליפים חושיים ספציפיים, זאת במטרה לנטרל את התלישה בהקשרים שונים: 

 

• אסטרטגיות קוגניטיביות והתנהגותיות - למשל, הבניה קוגניטיבית מחדש, ניהול של אמירות עצמיות, אסטרטגיות מיינדפולנס וקבלה, הרפיה, נשימה מבוקרת, ויזואליזציה חיובית, מיומנויות טיפול DBT, אימון מודעות (MAT), אימון בתגובה מתחרה, מניעת תגובה, בקרת גירוי וניהול חיזוקים. 

• תחליפים חושיים - בעיקר טכניקות הסחת דעת חושיות הנלמדות על מנת לספק חלופות לרגיעה ולספק תחושות נעימות המשפיעות על מערכת העצבים בדרכים המסיחות את המטופל ממשיכת השיער.

 

שלב 4 - הערכה, סיום ומניעת הישנות: מעבר הדרגתי מהנחיה של מטפל ליכולת ניהול עצמית של המטופל, הבטחת התקדמות שתימשך לאיטה והכנה למצבי נסיגה. 

 

 

 

טיפול תרופתי

 

מרבית הפסיכיאטרים ממליצים על טיפול תרופתי באמצעות תרופות מעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) לטיפול בטריכוטילומניה, שמתקיים במקביל לטיפול בשיחות.

 

ממנטין (אקסורה / אקטינול), תרופה לאלצהיימר שעובדת באמצעות ויסות פעילות הגלוטמט במוח, נמצאה יעילה בשיפור תסמיני טריכוטילומניה ו/או הפרעת חיטוט בעור.

במחקר שכלל 100 מבוגרים נמצא כי משתתפים שנטלו ממנטין הראו ירידה משמעותית בחומרת הסימפטומים ושיפור בתפקוד בהשוואה לקבוצת הפלצבו (Grant et al, 2023).

לטענת החוקרים, ממנטין עשויה להיות אפשרות טיפול יעילה ובטוחה לתלישת שיער, בעיקר כאשר היא משולבת עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

 

מחקר זה מעודד בעיקר לאור ממצאים של מטא-אנליזה מ-2021, שלא הצליחה לאשר או להפריך את היעילות של תרופה ספציפית לטריכוטילומניה במבוגרים, ילדים או מתבגרים (Hoffman et al, 2021).

עדויות ראשוניות כן של השפעות טיפול חיוביות כן נמצאו עבור מרוניל (אנאפרניל), אצטיל ציסטאין (ראולין) וזאפה / זיפרקסה (אולנזאפין) במבוגרים, זאת בהתבסס על ארבעה ניסויים קליניים, עם גודל מדגם מצומצם.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

עדכון אחרון:

 

16 בדצמבר 2023 

 

 

 

מכתב שהעביר לנו מטופל - כיף לקרוא!

 

הגעתי לסמדר ולטיפול CBT אחרי יותר מ 15 שנים של תלישת שערות ותחושת חוסר שליטה במצב. ניסיתי הרבה פעמים לטפל בתלישה בעצמי, בתור מישהו עם משמעת עצמית גבוהה למדי, אך ללא הצלחה.

באמצעות הטיפול עם סמדר הצלחתי לרדת לשורש הבעיה, וגם לפתח כלים שעזרו לי להתמודד איתה, ועכשיו לאחר כחצי שנה של תהליך שכבר מגיע לסיומו, אני יכול להגיד שהכלים שקיבלתי בהחלט עזרו לטפל בתלישה, ואף עוזרים לי להתמודד עם קשיים אחרים בחיי האישיים והמקצועיים, אשר קשורים בלחץ ובחרדות.

אני שמח מאוד על ההחלטה ללכת טיפול CBT ואני חושב שכל מי שמודע למצבו ומוכן להשקיע את הזמן ואת המאמצים בתרגול צריך לנסות את זה לפני שהוא מחליט לוותר או ללכת לטיפול תרופתי.

תודה סמדר על ההקשבה וההשקעה שלך בתהליך שלי, אין ספק שאת חלק בלתי נפרד מההתמודדות הזאת וההתגברות עליה.

 

א., רמת גן

 

 

כתיבה:

 

אפרת גרדי, MSW,

מטפלת CBT

 

סמדר שטינברג, MA,

ביבליותרפיסטית

 

שייקו ברנדווין, MA,

פסיכולוג חינוכי מומחה

 

 

 

 

מקורות:

  

Bloch MH, Landeros-Weisenberger A, Dombrowski P, Kelmendi B, Wegner R, Nudel J, Pittenger C, Leckman JF, Coric V. Systematic review: pharmacological and behavioral treatment for trichotillomania. Biol Psychiatry. 2007 Oct 15;62(8):839–46

 

Cisoń, H., Kuś, A., Popowicz, E., Szyca, M., & Reich, A. (2018). Trichotillomania and Trichophagia: Modern Diagnostic and Therapeutic Methods. Dermatology and therapy, 8(3), 389–398

 

Duncan ND, Aitken R, Venugopal S, West W, Carpenter R. The Rapunzel syndrome. Report of a case and review of the literature. West Indian Med J 1994;43:63–65

 

Ferrão YA, Miguel E, Stein DJ. Tourette's syndrome, trichotillomania, and obsessive-compulsive disorder: how closely are they related? Psychiatry Res. 2009 Nov 30;170(1):32–42

 

Franklin, M. E., Zagrabbe, K., & Benavides, K. L. (2011). Trichotillomania and its treatment: a review and recommendations. Expert Review of Neurotherapeutics, 11(8), 1165–1174

 

Gonuguntla, V., & Joshi, D.-D. (2009). Rapunzel Syndrome: A Comprehensive Review of an Unusual Case of Trichobezoar. Clinical Medicine & Research, 7(3), 99–102

 

Gupta, S., & Gargi, P. D. (2012). Habit Reversal Training for Trichotillomania. International Journal of Trichology, 4(1), 39–41

 

Grant, J. E., & Chamberlain, S. R. (2016). Trichotillomania. The American journal of psychiatry, 173(9), 868–874. https://doi.org/10.1176/appi.ajp.2016.15111432

 

Grant, J. E., Stein, D. J., Woods, D. W., & Keuthen, N. J. (Eds.). (2012). Trichotillomania, skin picking, and other body-focused repetitive behaviors. Arlington, VA, US: American Psychiatric Publishing, Inc

 

Grant, J. E., Chesivoir, E., Valle, S., Ehsan, D., & Chamberlain, S. R. (2023). Double-blind placebo-controlled study of memantine in trichotillomania and skin-picking disorder. American Journal of Psychiatry. Advance online publication. doi:10.1176/appi.ajp.20220737

 

Grant JE, Collins M, Chesivoir E, Chamberlain SR. Suicidal ideation and attempts in trichotillomania. Psychiatry Res. 2023 May 6;325:115245. doi: 10.1016/j.psychres.2023.115245. Epub ahead of print. PMID: 37163882.

 

 Hoffman J, Williams T, Rothbart R, Ipser JC, Fineberg N, Chamberlain SR, Stein DJ. Pharmacotherapy for trichotillomania. Cochrane Database Syst Rev. 2021 Sep 28;9(9):CD007662. doi: 10.1002/14651858.CD007662.pub3. PMID: 34582562; PMCID: PMC8478440.

 

Keuthen, N. J., Rothbaum, B. O., Fama, J., Altenburger, E., Falkenstein, M. J., Sprich, S. E., et al. (2012). DBT-enhanced cognitive-behavioral treatment for trichotillomania: A randomized controlled trial. Journal of Behavioral Addictions, 1, 106–114.

 

McGuire, J. F., Ung, D., Selles, R. R., Rahman, O., Lewin, A. B., Murphy, T. K., & Storch, E. A. (2014). Treating Trichotillomania: A Meta-Analysis of Treatment Effects and Moderators for Behavior Therapy and Serotonin Reuptake Inhibitors. Journal of Psychiatric Research, 0, 76–83

 

Melo, D. F., Lima, C. dos S., Piraccini, B. M., & Tosti, A. (2022). Trichotillomania: What Do We Know So Far?. Skin Appendage Disorders, 8(1), 1–7. https://doi.org/10.1159/000518191

 

Memon, S. A., Mandhan, P., Qureshi, J. N., & Shairani, A. J. (2003). Recurrent Rapunzel syndrome – a case report. Medical Science Monitor, 9, CS92–CS94.

 

Moritz, S., Penney, D., Bruhns, A., Weidinger, S., & Schmotz, S. (2023). Habit Reversal Training and Variants of Decoupling for Use in Body-Focused Repetitive Behaviors. A Randomized Controlled Trial. Cognitive therapy and research, 47(1), 109–122. https://doi.org/10.1007/s10608-022-10334-9

 

Moritz, S., Penney, D., Missmann, F., Weidinger, S., & Schmotz, S. (2023). Self-Help Habit Replacement in Individuals With Body-Focused Repetitive Behaviors: A Proof-of-Concept Randomized Clinical Trial. JAMA Dermatol, 159(9), 992–995. https://doi.org/10.1001/jamadermatol.2023.2167

 

Ninan, P. T., Rothbaum, B. O., Marsteller, F. A., Knight, B. T., & Eccard, M. B. (2000). A placebo-controlled trial of cognitive-behavioral therapy and clomipramine in trichotillomania. Journal of Clinical Psychiatry, 61(1), 47-50.

 

Rehm, I., Moulding, R., & Nedeljkovic, M. (2015). Psychological treatments for trichotillomania: update and future directions. Australasian Psychiatry, 23(4), 365–368.

 

Roberts, S., O'Connor, K., & Bélanger, C. (2013). Emotion regulation and other psychological models for body-focused repetitive behaviors. Clinical Psychology Review, 33(6), 745–762.

 

Rogers, K., Banis, M., Falkenstein, M. J., Malloy, E. J., McDonough, L., Nelson, S. O., Rusch, N., & Haaga, D. A. F. (2014). Stepped care in the treatment of trichotillomania. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 82, 361–367.

 

Rothbart, R., Amos, T., Siegfried, N., Ipser, J. C., Fineberg, N., Chamberlain, S. R., & Stein, D. J. (2013). Pharmacotherapy for trichotillomania. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2013(11), CD007662.

 

Stein, D. J., et al. (2008). Is trichotillomania a stereotypic movement disorder? An analysis of body-focused repetitive behaviors in people with hair-pulling. Annals of Clinical Psychiatry, 20(4), 194–198.

 

Toledo, E. L., De Togni Muniz, E., Brito, A. M., de Abreu, C. N., & Tavares, H. (2015). Group treatment for trichotillomania: cognitive-behavioral therapy versus supportive therapy. Journal of Clinical Psychiatry, 76(4), 447-455. https://doi.org/10.4088/JCP.13m08964.

 

Wang, Z., Cao, F., Liu, D., Fang, Y., & Li, F. (2016). The diagnosis and treatment of Rapunzel syndrome. Acta Radiologica Open, 5(11), 2058460115627660

 

Weidt, S., Klaghofer, R., Kuenburg, A., Bruehl, A. B., Delsignore, A., Moritz, S., & Rufer, M. (2015). Internet-Based Self-Help for Trichotillomania: A Randomized Controlled Study Comparing Decoupling and Progressive Muscle Relaxation. Psychotherapy and Psychosomatics, 84(6), 359–367. https://doi.org/10.1159/000431290

 

Weidt, S., Bruehl, A. B., Delsignore, A., Zai, G., Kuenburg, A., Klaghofer, R., & Rufer, M. (2017). Trichotillomania: the impact of treatment history on the outcome of an Internet-based intervention. Neuropsychiatric Disease and Treatment, 13, 1153–1162 

 

Woods, D. W., & Houghton, D. C. (2014). Diagnosis, Evaluation, and Management of Trichotillomania. The Psychiatric Clinics of North America, 37(3), 301–317

 

Zhang, J., & Grant, J. E. (2022). Significance of family history in understanding and subtyping trichotillomania. Comprehensive Psychiatry, 119, 152349. https://doi.org/10.1016/j.comppsych.2022.152349

 

http://www.thecenterforemotionalhealth.com/upload/ttm-treatment-guidelines.pdf