הגבריות המסורתית מצפה מגברים להיות חזקים וקשוחים ולא להראות חולשה או רגש.
אשתקד הגדיר איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA) קבע כי בנים שגדלים בבית עם מסרים קבועים של גבריות מסורתית מועדים למספר סוגים של הפרעות נפשיות בהתבגרות ובבגרות.
הרחבת המושג מציגה נשיות כחלשה, פגיעה ורכה, לוקה בחסר הן בחוזק ובהן בלוגיקה.
בעוד מגפת הקורונה ממשיכה לדהור קדימה בלי מעצורים, נראה שאנחנו אלה שלכודים ב״בית הכלא של הגבריות״, כתוצאה מביטויים גבריים מסורתיים של כמה ממנהיגי העולם:
ההתנהגות ה״קשוחה״ שהם מפגינים נוכח המגפה גבתה מחיר קשה מהבריאות של כולנו כשהקורבנות העיקריים הם תושבי המדינות שהם מנהיגים. ובכל אותו זמן משכנעים את עצמם המנהיגים של שהם סוג של ׳מנטש׳ מודרני,
- ראשון בין שווים הוא דונלד טראמפ, שעד לפני זמן מה החליט במפגיע, בבוז, שהוא לא חובש מסכה. את וירוס הקורונה, שניצח בסוף את יהירותו, מכנה טראמפ ״הוירוס הסיני״ ובפני מקורביו טען שחבישת מסכה ״עלולה לשלוח לציבור מסר שגוי״ ושהוא ״ייראה מגוחך״ אם יעטה כזו. טראמפ הלך עם ההימור לגבי הקורונה עד הסוף והפסיד את כל הקופה. אני מצטרף להערכתם של אמריקאים רבים שטראמפ יסיים את תפקידו בנובמבר 2020. להתמסרות של הדונלד לגבריות המסורתית יש תפקיד מרכזי בתבוסה המשוערת.
- בצד השני של האוקיינוס האלטנטי יש ג׳ינג׳י אחר, לא פחות גבר גבר מטראמפ. בוריס ג׳ונסון, ראש ממשלת אנגליה, דיבר בהתחלה מתחת לשפם על אסטרטגיה של חיסון עדר, אבל בפועל המתין כנראה שהסיפור יחלוף כפי שהופיע. בפועל, ג׳ונסון לא לקח את הווירוס ברצינות וגם לא את אזהרות המומחים, עד שחלה בעצמו וכמעט מת.
- נשיא ברזיל, ז'איר בולסונארו, שהודיע לעולם כי הוא נושא את נגיף הקורונה, תוך שהוא נמנע מלחבוש מסיכה (מה שנקבע בברזיל כחובה בחוק) והתייחס אל מהלך המחלה ולפרוגנוזה שלה כ״צינון קל״.
אם נניח את הקורונה לרגע בצד (וגם מנהיגים הרבה יותר רודניים, כמו ולדימיר פוטין, שנמצא ב״מירוץ חימוש״ עם פרסום מוקדם של החיסון ספוטניק 5) נראה שהמשותף לשלושת המנהיגים הללו הוא צבע העור הלבן, הסקפטיות העמוקה שהם מביעים כלפי שינויי האקלים והשקפותיהם, החשדנות הטבועה בהם כלפי זרים ודעותיהם המיושנות לגבי הפלות. שלושתם נבחרו לראשונה לתפקידים בכירים בשנים האחרונות, כשהם דוברים על גל של שמרנות אנטי-ממסדית, עם גוונים גסים של ימין אלטרנטיבי נגוע באנטי-פמיניזם וקסנופוביה.
הם דוגלים בערכים מסורתיים, נרתעים מרעיונות ליברליים ופתוחים יותר וכל אחד מהם בדרכו מייצג חזרה לעבר.
גבריות של שליטה, שכוללת אובססיה של כוחנות פיזית וכוחנית, יחס כוחני כלפי נשים והשפלה מתמשכת של גברים אחרים (דרך תיוג בשמות גנאי, גם גוונים של הומופוביה מופנמת וגם גזענות).
טראמפ, ג׳ונסון ובולסנרו מנהיגים 3 מדינות שנפגעו בצורה קשה ביותר ממגפת הקורונה: ארה״ב היא הראשונה בעולם במספר מקרי הקורונה, ברזיל שנייה, ואילו בבריטניה מספר המתים מהמגפה הגדול ביותר באירופה. מולם עומדת מנהיגה צעירה, שמייצגת הבטים נשיים במנהיגות: ג'סינדה ארדרן, ראש ממשלת ניו זילנד מצליחה לא רק ליישר את העקומה, אלא הופכת את מדינתה לנקייה מהוירוס.
הפחד ״להיראות לא גבר״ כתוצאה מנקיטת אמצעי זהירות מומלצים עשוי להתגלות כקטלני ביותר עבור גברים.
איזה קשקוש…
פרויד, הגאון, תמיד הקדים את זמנו.
במאמר ״על הנשיות״ שכתב ב-1933, הוא מתייחס הלכה למעשה ל-א-בינאריות מגדרית:
"…הגברים שביניכם – אתם בבירור הבעיה. כשאתם פוגשים אדם, ההבחנה הראשונה שאתם עושים היא "גבר או אשה?" ואתם רגילים להבחין בין השניים בוודאות נטולת ספק…"
בראייה שלו, בני אדם מגיחים לעולם דו-מיניים, לצד נטיות גבריות ונשיות מולדות.
האירוניה היא שלגברים יש סיכוי גבוה יותר מלנשים ללקות בתסמינים חמורים של הקורונה ולמות ממנה.
סקר אחר סקר מראה שגברים מסויגים יותר מחבישת מסיכה, אשר כבר זכתה לכינויים כמו ״קונדום לפנים״, והיה מי שהכריז עליה כ״איום על החירויות האזרחיות״.
הרטוריקה המגדרית הזו אינה רק הרסנית אלא אף קטלנית, מה שלא יפתיע נשים רבות. למעשה, ההקבלה לקונדומים מצוינת. אי שימוש בהם בעת קיום יחסי מין הוא אקט אנוכי לחלוטין ששורשיו בגבריות רעילה, והוא עלול להביא להריונות בלתי רצוניים ולהפצת מחלות. כך גם במקרה של מסכה: מי שאינו חובש אותה, מזלזל בבריאותם של אחרים.
מחקר שנערך בתחילת שנות ה-2000 בארה״ב מצא ״אידיאולוגיה גברית״ מזיקה בקרב גברים שקיימו יחסי מין עם נשים, כזו שכללה במובהק חוסר רצון ללבוש קונדום.
אידיאולוגיה זו הוגדרה כבעלת שלושה רכיבי מפתח: מעמד, קשיחות ואנטי-נשיות.
לאחר מחקרים נוספים, כיום יש לגבריות מזיקה (או רעילה) הגדרה פסיכולוגית. היא מקושרת ל״קשיחות, לסטואיות, להטרוסקסיזם, לגישות יהירות ולהיעדר רגישות רגשית״ ודורשת מגברים לתמוך ב״הרפתקה, בסיכון ובאלימות״ על מנת להיות גבריים.
לאור כל אלה, ממש לא מפתיע שהמנהיגים הגברים שנרתעים מלחבוש מסכה בפומבי הם גם מתנגדי הפלות, אפופים אווירת קונספירציית ואדישים לנושאי אקלים.
בשביל לתמוך בהפלות ולהכיר בהשלכות שינויי האקלים יש צורך לצאת מתוך עצמך, לראות מעבר לפופולריות או לחוסר הביטחון האישי ולחשוב גם על אחרים ועל מה שיהיה הכי טוב עבורם.
הגברים הללו נבחרו אמנם באופן דמוקרטי, אך בזמנים סוערים יש נטיה לשוב לערכים מסורתיים.
כשאנחנו מחפשים פתרונות בגבריות מזיקה, אנו מסתכנים בפגיעה באחר.
לפחד מנשיות עשוי להימצא מרפא, אך כפי שזה נראה כרגע, פרט לחיסון אין לקורונה מרפא באופק.
אכיפת חבישת המסכה כמעט בלתי אפשרית ואזהרות הרופאים מפני גל רביעי קטלני במיוחד בחורף חוזרות ונשמעות.
