מה יונג היה אומר על זה? | דפנה שלם

לפני הרבה שנים הגעתי לבית הספר לפיתוח מנהיגות של צה"ל כדי להקים שם מרכז ידע. בשבוע האוריינטציה הצטרפתי לקבוצת פסיכולוגים תעסוקתיים-אירגוניים שעברו השתלמות. שם נחשפתי לראשונה לתיאוריות של קבוצות. כשאמרתי משהו והכתירו אותי כקול קבוצתי נפגעתי עד עמקי נשמתי. זה היה הקול שלי, חשבתי לעצמי, ולא קול של שום קבוצה.

ולמה נזכרתי בכך השבוע? שהרי יובלות עברו מאז ואני כבר מנחת קבוצות בעצמי? נזכרתי בזה השבוע כי נכחתי באירוע קבוצתי משמח וקצת יוצא דופן. קרוב משפחתי, טייס, טס את טיסתו האחרונה באל על. כשנחת מארצות הברית חיכינו לו חבריו ובני משפחתו בנתב"ג על המסלול, ואז שתי מיכליות התיזו זרנוקי מים על המטוס, שיצרו גשר מים מעליו. ר. תחב את ראשו מבעד לחלון המפלצת המעופפת (ככה זה נראה מקרוב) ונופף לנו בידו נרגש ומאושר. גם אנחנו התרגשנו ודמענו בהכירנו את אהבתו לטייס ואת משמעות הפרידה עבורו. אחרי כן עלינו למטוס, פתחנו בקבוק שמפניה, טעמנו מהכיבוד שהבאנו וחגגנו.

אז איך זה קשור לקבוצות?

אז ככה – שלושים האנשים שחיכו על המסלול הכירו זה את זה ברמות משתנות - חלק מהאנשים באופן אינטימי, חלק באופן שטחי וחלק לא הכירו כלל. התאספנו בכניסה לנתב"ג, עלינו יחד על אוטובוס עד למקום הנחיתה ועלינו יחד למטוס – עניין של שעה בסך הכל. הייתה לנו מטרה משותפת – לשמח ולכבד את הטייס הפורש. והנה במהלך שעה חזיתי כיצד אנשים בודדים הופכים לקבוצה אם יש להם מטרה משותפת. אחד המוזמנים, טייס בעצמו, לקח על עצמו להסביר לנו את המתרחש ואת נוהלי הבטיחות. הוא הפך בלי בחירות ובלי דיונים למנהיג הקבוצה. אורחת נוספת ריכזה אצלה את הכיבוד, הפעילה את המוזמנים כמלצרים וארגנה שקיות אשפה. עוד אורחת ריכזה את הילדים והסבירה להם את המתרחש והפעילה אותם. היו אורחים שתיעדו והפיצו צילומים והייתה אפילו אחת שכמה ימים אחר כך כתבה על זה פוסט ☺.

ומה יונג היה אומר על זה?

יונג כמעט לא התייחס לקבוצות או לטיפול קבוצתי, אבל הבסיס לתורתו הוא שאנחנו, בני האדם קבוצה עם מאפיינים מובחנים מבחינה נפשית. הלא מודע הקולקטיבי מאפשר לנו כנראה, באמצעות הארכיטיפים המולדים המשותפים, להתקבץ, להבין זה את זה באופן עמוק ולארגן את הפעילות הקבוצתית שלנו כמעט באופן ספונטני באמצעות הדפוסים הטבועים בנו. יונג אומר על טיפול כך: "כאן (בטיפול) עלינו ללכת אחר הטבע כמדריך ומה שעושה אז המטפל הוא פחות שאלה של טיפול ויותר פיתוח האפשרויות היצירתיות החבויות במטופל עצמו." כנראה שאותו הדבר ניתן לומר על קבוצות ועל טיפול קבוצתי – אם קמה קבוצה, יעלו ויבואו מאפייני הקבוצה הטבעיים והפוטנציאל היצירתי והריפוי המצוי בקבוצה יצמח גם הוא באופן טבעי ויחד עם המטפל המתאים יבואו לידי מימוש.

לאתר של דפנה:

http://daphnashalem.wixsite.com/psychotherapy

לקריאת פוסטים נוספים של בבלוג של דפנה שלם:

http://what-jung-whould-have-said.blogspot.co.il/